הקדמות לחלק ב – הקדמה ג (לעת עתה מקורות בלבד)

לעת עתה יש כאן רק מקורות כחומר לכתיבה בהמשך.

לשון המורה:

"השלישית, שמציאות עילות ועלולים אין תכלית למספרם – שקר, ואף על פי שלא יהיו בעלי שיעור. והמשל בו, שיהיה השכל הזה על דרך משל, סיבתו – שכל שני, וסיבת השני – שלישי, וסיבת השלישי – רביעי, כן אל לא תכלית; זה גם כן שקר מבואר:"

.

.

וכעין זה לקמן חלק ב' פרק כ':

"וזה כי הקיבוץ בין המציאות על צד החיוב ובין החידוש על צד הכונה והרצון עד שיהיו שני הענינים אחד – קרוב אצלי לקיבוץ בין שני ההפכים. כי ענין החיוב אשר יאמינהו אריסטו הוא שכל דבר מאלו הנמצאות אשר אינם מלאכותיות אי אפשר לו מבלתי סיבה מחיבת לדבר ההוא אשר הוותהו כפי מה שהוא [הסיבה היא שפע הוויה והיא בוראת את המסובב]; ולסיבה ההיא – סיבה שנית ולסיבה השנית – שלישית כן עד שיגיע לסיבה ראשונה ממנה התחיב הכל – להמנע ההשתלשלות אל לא תכלית. אלא שהוא לא יאמין עם זה שחיוב מציאות העולם מהבורא – רצוני לומר מהסבה הראשונה – כהתחיב הצל מהגוף או התחיב החום מהאש או התחיב האור מהשמש – כמו שיאמר עליו מי שלא יבין דבריו. אבל יאמין החיוב ההוא כחיוב המושכל מהשכל – כי השכל הוא פועל המושכל מצד היותו מושכל שהסיבה ההיא הראשונה – אופילו אצלו – היא שכל בעליונה שבמדרגות המציאות והשלמה שבהם. עד שלו אמר שהוא רוצה במה שהתחיב ממנו ושמח בו ונהנה ואי אפשר שירצה חלופו – לא יאמר לזה כונה ואין בו ענין הכונה. כי האדם רוצה להיות בעל עינים וידים ושמח בזה ונהנה בו ואי אפשר שירצה חלופו; אלא שלא היה זה האיש בעל עינים וידים בכונה ממנו והתיחדות לזה התואר ואלו הפעולות – ואין ענין הכונה וענין ההתיחדות אלא לדבר בלתי נמצא ואפשר מציאותו כמו שכוון ויוחד ואפשר שלא ימצא כן:"

.

.

.

 

במטאפיזיקה ספר י"א עמ' [1068b], מדבר על ההתהוות ושואל האם היא עצמה צריכה להתהוות (זה נדון אחר לגמרי מכך שכל דבר צריך מניע או סיבה וזה מגיע עד אינסוף או לא). כלומר אדם התהווה מחולה לבריא. האם העובדה שהוא התהווה היא עצמה צריכה להתהוות. שנאמר שהתהוותה העובדה שהאדם הזה מתהווה מחולה לבריא. ואומר שההתהוות לא צריכה בעצמה להתהוות, כי אם לא כן זה יילך לאינסוף. זה רק אומר שההתהוות היא לא משהו בפני עצמו אלא רק החילוף בין שני משהויים אחרים.

זה לשונו במטאפיזיקה שם:

 

"[1068b] [1] E.g., if simple becoming was once coming to be, that which comes to be something was also once coming to be. Therefore that which simply comes to be was not yet, but there was already something coming to be coming to be something.But this too was at one time coming to be, and therefore it was not at that time coming to be something. But in infinite series there is no first term, and therefore in this series the first term cannot exist, nor can any subsequent term. Therefore nothing can be either generated or moved or changed."

.

קטע מקביל יש בפיזיקה ספר ה' פרק ב':

"In the second place, if there is to be change of change and becoming of becoming, we shall have an infinite regress. Thus if one of a series of changes is to be a change of change, the preceding change must also be so: e.g. if simple becoming was ever in process of becoming, then that which was becoming simple becoming was also in process of becoming, so that we should not yet have arrived at what was in process of simple becoming but only at what was already in process of becoming in process of becoming. And this again was sometime in process of becoming, so that even then we should not have arrived at what was in process of simple becoming. And since in an infinite series there is no first term, here there will be no first stage and therefore no following stage either. On this hypothesis, then, nothing can become or be moved or change. "

וכך כתב אותו אבן רושד בביאורו על הפיזיקה ספר ח'

2017-11-28 19_21_12-J2P and P2J Ver 1

 

=======================================================

 

פיזיקה ספר 8 פרק 5 לגבי האפשרות שיהיו מניעים עד אינסוף:

"If then everything that is in motion must be moved by something, and the movent must either itself be moved by something else or not, and in the former case there must be some first movent that is not itself moved by anything else, while in the case of the immediate movent being of this kind there is no need of an intermediate movent that is also moved (for it is impossible that there should be an infinite series of movents, each of which is itself moved by something else, since in an infinite series there is no first term)-if then everything that is in motion is moved by something, and the first movent is moved but not by anything else, it much be moved by itself."

=================================================

מטאפיזיקה ספר 2 (אלפא קטנה) – לגבי האפשרות של סיבה ומסובב עד אינסוף.

http://www.perseus.tufts.edu/hopper/text?doc=Perseus%3Atext%3A1999.01.0052%3Abook%3D2%3Asection%3D994a

"

[994a] [1]Moreover, it is obvious that there is some first principle, and that the causes of things are not infinitely many either in a direct sequence or in kind. For the material generation of one thing from another cannot go on in an infinite progression (e.g. flesh from earth, earth from air, air from fire, and so on without a stop); nor can the source of motion (e.g. man be moved by air, air by the sun, the sun by Strife,1 with no limit to the series).

 

In the same way neither can the Final Cause [הסיבה התכליתית] recede to infinity—walking having health for its object, and health happiness, and happiness something else: one thing always being done for the sake of another.And it is just the same with the Formal Cause. For in the case of all intermediate terms of a series which are contained between a first and last term, the prior term is necessarily the cause of those which follow it; because if we had to say which of the three is the cause, we should say "the first." At any rate it is not the last term, because what comes at the end is not the cause of anything. Neither, again, is the intermediate term, which is only the cause of one(and it makes no difference whether there is one intermediate term or several, nor whether they are infinite or limited in number). But of series which are infinite in this way, and in general of the infinite, all the parts are equally intermediate, down to the present moment. Thus if there is no first term, there is no cause at all.

On the other hand there can be no infinite progression downwards [20] (where there is a beginning in the upper direction) such that from fire comes water, and from water earth, and in this way some other kind of thing is always being produced. There are two senses in which one thing "comes from" another—apart from that in which one thing is said to come after another, e.g. the Olympian "from"2 the Isthmian games—either as a man comes from a child as it develops, or as air comes from water.Now we say that a man "comes from" a child in the sense that that which has become something comes from that which is becoming: i.e. the perfect from the imperfect. (For just as "becoming" is always intermediate between being and not-being, so is that which is becoming between what is and what is not. The learner is becoming informed, and that is the meaning of the statement that the informed person "comes from" the learner.) On the other hand A comes from B in the sense that water comes from air by the destruction of B. Hence the former class of process is not reversible

[994b] [1] (e.g. a child cannot come from a man, for the result of the process of becoming is not the thing which is becoming, but that which exists after the process is complete. So day comes from early dawn, because it is after dawn; and hence dawn does not come from day). But the other class is reversible.In both cases progression to infinity is impossible; for in the former the intermediate terms must have an end, and in the second the process is reversible, for the destruction of one member of a pair is the generation of the other. At the same time the first cause, being eternal, cannot be destroyed; because, since the process of generation is not infinite in the upper direction, that cause which first, on its destruction, became something else, cannot possibly be eternal.1

Further, the Final cause of a thing is an end , and is such that it does not happen for the sake of some thing else, but all other things happen for its sake. So if there is to be a last term of this kind, the series will not be infinite; and if there is no such term, there will be no Final cause.

 

Those who introduce infinity do not realize that they are abolishing the nature of the Good (although no one would attempt to do anything if he were not likely to reach some limit);nor would there be any intelligence in the world, because the man who has intelligence always acts for the sake of something, and this is a limit, because the end is a limit.

Nor again can the Formal cause be referred back to another fuller definition;for the prior definition is always closer, and the posterior is not; and where the original definition does not apply, neither does the subsequent one. [20] Further, those who hold such a view do away with scientific knowledge, for on this view it is impossible to know anything until one comes to terms which cannot be analyzed. Understanding, too, is impossible; for how can one conceive of things which are infinite in this way? It is different in the case of the line, which, although in respect of divisibility it never stops, yet cannot be conceived of unless we make a stop (which is why, in examining an infinite2 line, one cannot count the sections).3Even matter has to be conceived under the form of something which changes,4 and there can be nothing which is infinite.5 In any case the concept of infinity is not infinite.6

Again, if the kinds of causes were infinite in number it would still be impossible to acquire knowledge; for it is only when we have become acquainted with the causes that we assume that we know a thing; and we cannot, in a finite time, go completely through what is additively infinite.

—————————————————————————————————————הערות:

 

1 Aristotle is evidently thinking of Empedocles' system.

2ἐκ means not only "from" but "after"; Aristotle dismisses this latter meaning. The Isthmian fell alternatively in the same year as the Olympian festival; when this happened the former was held in the spring and the latter in the summer. Cf. Aristot. Met. 5.24.5.

1 The argument is elliptical and confused. The meaning is this: Since there is an upward limit, there is a first cause which is eternal, being independent of any other cause. Therefore this cause cannot cause other things by its destruction, in the manner just described.

2 i.e. infinitely divisible.

3 It does not follow that we can apprehend that which is infinite because we can apprehend a line which is infinitely divisible. We can only really apprehend the line by setting a limit to its divisibility and regarding it simply as divisible into a very great (but not infinite) number of sections. An infinite number of sections can neither be apprehended nor counted.

4 Matter too, which is infinite in its varieties, can only be apprehended in the form of concrete sensible objects which are liable to change. This seems to be the meaning of the text, but Ross's reading and interpretation may be right: see his note ad loc.

5 i.e. not actually, but only potentially.

6 Cf. the third note above."


 

.

.

.

מועתק מהביאור על חלק ב' פרק א':

אם שואלים מה הניע את א', נאמר הניע אותו ב'. אם נשאל מה הניע את ב' נשיב ג', וכן הלאה, לכל שאלה מה הניע את X יש תשובה, הניע אותו אותו עצם סופי נע שנגע בו, והוא הונע בתורות על ידי עצם סופי נע אחר וכן עד אינסוף. כלומר גם אם מניחים שכל תנועה צריכה מניע, וגם אם נאמר שהמניע הוא זה שמעניק מציאות ובורא, עדיין די לנו שיש תשובה במניע הסמוך לו שהניע אותו. אם מסתכלים על כולם ביחד אז באמת אם זה נסוג אחורה עד אינסוף כיוון שאין כלל מניע ראשון אז אין מניע שממנו התחילה התנועה או המציאות לכולם. אמנם לא מובן למה זה קושיא, המציאות כולה במבט כללי, אכן לא נבראה ולא הונעה ולא התחילה, היא תמיד היתה.

כל פרט במציאות בפני עצמו לא תמיד היה, לכן כיוון שלא תמיד היה יש עליו קושיא מהיכן הוא נוצר, מה הניע אותו, מה העניק לו מציאות. התשובה לזה היא ההורים שלו. ועליהם התשובה היא ההורים שלהם. כל על כל עצם פרטי בפני עצמו שלא היה תמיד קיים מתורץ איך הוא קיים. ועל המציאות כולה נוכל לתרץ שאמנם היא חומרית ולכן מוכרח שמישהו יברא אותה ויתחיל אותה ויניע אותה. אבל אם אומרים שהיא היתה מאז ומעולם אז זה כבר מתרץ את השאלה מי ברא והתחיל אותה. היא לא צריכ ההתחלה ובריאה כיוון שתמיד היתה.

 

אודות nirstern

http://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה הקדמה ג. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הקדמות לחלק ב – הקדמה ג (לעת עתה מקורות בלבד)

  1. פינגבאק: ביאור על סדר הספר – הקדמות לחלק ב – הקדמה כו (וביאור בהתחלת פרק א מחלק שני. ביאור בפיזיקה ספר ח' נצחיות התנועה. קדמות העולם) | ביאור על מורה

  2. פינגבאק: ביאור על סדר הספר – הקדמות לחלק ב – הקדמה כו (וביאור בהתחלת פרק א מחלק שני. ביאור בפיזיקה ספר ח' נצחיות התנועה. קדמות העולם) | ביאור על מורה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s