מקורות לעניין של ייחוס רצון חופשי לבורא

אחד הנושאים היסודיים במורה נבוכים הוא הנושא של "רצון חופשי". יש דעה, הרמב"ם מייחס אותה לאריסטו, שאין לייחס לבורא רצון. כי קשור לשינוי, קודם היה רצון ועכשיו אין או להיפך. רצון גם נראה שיש לו סיבה, אולי משהו שחסר, תגובה למשהו חיצוני, משהו שהוא בכח ורוצה לצאת אל הפועל, וכו'. רוצים משהו בגלל סיבה, משהו שיגרום שיהיה יותר טוב מעכשיו במובן כלשהו. כל אלה כמובן לא שייכים אצל הבורא.

 

 במורה נבוכים ב' כ' כתב:

"כי ענין החיוב אשר יאמינהו אריסטו הוא שכל דבר מאלו הנמצאות אשר אינם מלאכותיות אי אפשר לו מבלתי סיבה מחיבת לדבר ההוא אשר הותהו כפי מה שהו; ולסיבה ההיא – סיבה שנית ולסיבה השנית – שלישית כן עד שיגיע לסיבה ראשונה ממנה התחיב הכל – להמנע ההשתלשלות אל לא תכלית. אלא שהוא לא יאמין עם זה שחיוב מציאות העולם מהבורא – רצוני לומר מהסבה הראשונה – כהתחיב הצל מהגוף או התחיב החום מהאש או התחיב האור מהשמש – כמו שיאמר עליו מי שלא יבין דבריו. אבל יאמין החיוב ההוא כחיוב המושכל מהשכל – כי השכל הוא פועל המושכל מצד היותו מושכל שהסיבה ההיא הראשונה – אפילו אצלו – היא שכל בעליונה שבמדרגות המציאות והשלמה שבהם. עד שלו אמר שהוא רוצה במה שהתחיב ממנו ושמח בו ונהנה ואי אפשר שירצה חלופו – לא יאמר לזה כונה ואין בו ענין הכונה. כי האדם רוצה להיות בעל עינים וידים ושמח בזה ונהנה בו ואי אפשר שירצה חלופו; אלא שלא היה זה האיש בעל עינים וידים בכונה ממנו והתיחדות לזה התואר ואלו הפעולות – ואין ענין הכונה וענין ההתיחדות אלא לדבר בלתי נמצא ואפשר מציאותו כמו שכוון ויוחד ואפשר שלא ימצא כן:"

אם הבורא הוא רק שכל ולא רצון, אם כן מה שיש עולם שאנו רואים לפנינו, מחייב ששכלו של הבורא הגיע למסקנה שכך נכון. וכיוון ששכלו מושלם ולא יכול לטעות ולא יכול לחול בו שינוי כי תמיד היה מושלם וידע הכל באופן מוחלט ומושלם, הרי לברוא עולם, ודווקא את העולם שאנו רואים, זו מסקנת שכלו. וכמו שהיא נכונה היום כך היא נכונה בכל זמן. כמו שאדם חכם ושפוי אצלו אחת ועוד אחת הן שתיים, ולעולם זה לא ישתנה. הוא קרוב להיות מוכרח לחשוב שאחת ועוד אחת הן שתיים ולא שלוש.  בשמונה פרקים הרמב"ם דן שאולי אי אפשר לצוות מצוות על השכל, כי אין בו בחירה, אלא הוא מוכרח. הרי אינו יכול לחשוב שאחת ועוד אחת הן משהו זולת שתיים. לבסוף הוא מסיק שם שיש גם מצוות בשכל. וכנראה משום שהמידות הרעות יכולות לשבש את השכל ועל זה יש בחירה. אבל אצל הבורא אין מה שישבש את השכל. כמובן שזה מפיל את כל התורה ואת כל האפשרות ליחס חי עם הבורא. הבורא הוא רק הסבר למקור של הטבע, ואנו חיים רק עם הטבע.

.

אמנם הרמב"ם אומר שאפשר לייחס רצון לבורא. זה לא רצון שנובע מסיבה או שינוי וכו', אלא רצון טהור. בלי שום סיבה. הרצון הוא הביטוי העליון של המהות, יותר עליון אף מהשכל. הרצון מגלה את המהות עצמה. אני רוצה כך וכך רק בגלל שמהותי כך. כיוון שהרצון הוא המהות עצמה, הוא לא מוגבל בשום הגבלה. לכן מה שכעת הוא רוצה כך וכך אינו מגביל את מה שירצה ברגע הבא, שאין שום הגבלה שייכת על רצונו כמו שמהותו היא אינסוף שלא שייכת בו שום הגבלה שהיא ולא שום סיבתיות או חוקיות כלשהי. מה שהוא משתנה, פעם רוצה כך ופעם רוצה אחרת, זה עצם ההגדרה שלו, ולכן אין זה נחשב שינוי, כיוון שכשהוא משתנה הוא נשאר בתוך ההגדרה שלו.

גם באדם יש רצון כזה. עליו נאמר בספר שערי תשובה שהוא המעלה הגדולה ביותר. מצוות עשה של בחירה. הבחירה היא הגילוי של הרצון החופשי של האדם וזה גילוי של עצמותו יותר מכל דבר אחר. זה שונה לגמרי מתאווה וחשק וכיו"ב שאנו רגילים לקרוא להם רצון.

.

בגלל חשיבות העניין רציתי לאסוף כאן מקורות ששייכים לו כל פעם שאתקל בהם, מהרמב"ם ומאחרים.

.

 ספר הברית מאמר א, פ"ב:
"ובזה תבין לשון הזהב של המקובלים, באמרם על רצון הבורא יתברך רצון פשוט או רצונו הפשוט. שהכונה בו – רצונו האחד. כי רצונו של בשר ודם אינו אחד… על דרך משל, האדם רוצה לאכול מאכל טוב וערב, אינו אלא מכח פנימי המוטבע בטבעו להיות רעב ומתאוה תאוה. והעד, כי בסור הרעבון מעמו, בעת שהוא שבע, אז כל אוכל תתעב נפשו… ונמצא, רצונו מורכב מכח פנימי המוטבע בו. וככה הוא כל רצון מכל נברא שלא ימלט מהיות מורכב מאחד משתי אלה אשר זכרנו, ובכן הוא יותר מאחד. לא כן אבי הוא הרצון של הבורא יתברך, מפני שאינו מורכב לא מרצון זולתו חוצה לו, אף לא ממכריח טבע פנימי, אבל רצונו הוא אחד באמת, ע"כ נקרא רצון פשוט…"

.

חובת הלבבות

ספר חובות הלבבות שער ב – שער הבחינה פרק א
"אמר המחבר: אך מהות הבחינה היא התבונן בסימני חכמת הבורא בברואים ושערם בנפש כפי כח הכרת המבחין, כי החכמה, ואם סימניה נחלקים בברואים, היא ביסודה ועיקרה אחת, כשמש, אשר היא אחת בעיקרה ובעצמה, ומתחלקות מראות נצוציה בשמשות הנעשות מן הזכוכית הלבן והשחור והאדום והירוק, ומשתנה אורה, כפי השתנות צבעי הזכוכית, וכמים שמשקין מהם הפרדס שפרחיו שונים זה מזה במראה, שהם נראים עליהם במראיהם. על כן התבונן בבריאות הבורא מקטנם ועד גדולם, והתישב בנעלם ממך מהם, תמצאם כאשר ספרתי לך בעז"ה. ומפני שהם מתחלקים בברואים, התחייבנו להתבונן ולחשוב בהם, עד שיתיישב ענינם בנפשותינו וינוח ברעיונינו. ואילו היו סימניה על דרך אחת בברואים כלם, לא היה ענינה מסתפק על אחד מהם, והיה המשכיל והכסיל שוה בהכרתה. והעילה בזה, שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר, מורה, שמעשהו אינו לרצונו, אך הוא עושה בטבעו שהוטבע עליו בלבד, ויש לו מכריח שמכריחו על המעשה ההוא, ואין לו יכולת לשנות ממנו, כאש אשר כחה השרפה בלבד, וכמים, אשר הם מקררים בטבעם בלבד. ואשר הוא עושה כחפצו, יראו ממנו מעשים משתנים בעתים משונים. ומפני שהבורא יתברך חפץ במעשהו ואיננו מוכרח, ולא צריך, ולא מוטבע, עשה הדברים משתנים זה מזה, כפי שמחייבת חכמתו בכל עת, כדי שיורה השתנותם על אחדותו ועל חפצו בפעלו, כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. והאלהים יודע, אם בעבורה לא היו כל הבריות בדמות אחת ותמונה אחת. והדין נותן בעבור זה השתנות סימני החכמה בברואים וחכמתו יתברך נעלה מהשיג, אך זכרנו אחד מהרבה פנים, שלא הגענו אליהם, ולו יתעלה החכמה המגעת ואין אלוה מבלעדיו."

נראה שיש כאן מהלך ביניים, מה שיש רצון משתנה לבורא כך היא גזרת חכמתו כדי להודיע שאינו מגובל ומטבע. וזה תולדה משכל וחכמה ולא מרצון טהור חופשי שהוא מעל החכמה.

.

.

עובדת ישראל מהמגיד מקוזניץ על פרשת נח:

"מן הידוע כי בוראינו יתברך שמו עילת על כל העילות דלית מחשבה תפיסא בו כלל שעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם לא היה רק לבעבור חפצו ורצונו בעושי רצונו ויקרא בהם אלהותו יתברך, והחקירה הגדולה שנתחבטו בה שאיך יתכן חפץ ורצון לבוראינו המופשט מכל מדה וציור, תשובתינו על זה שאנחנו מאמינים בני מאמינים אמונתינו לעד קיימת שבודאי נתלבש בבחינת רצון לרצונו בעבודת ישראל ובתורה ואין להבין הדבר על בוריו. וכבר הניח הרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה פ"ה ה"ה) יסוד אמיתי בזה על פי הכתוב (ישעיה נה, ח) כי לא מחשבותי מחשבותיכם. והחוקר לדעת ולהבין מחשבת יוצרנו סכל הוא כי לית מחשבה תפיסא ביה, והנה הרבה טועים על ידי זאת החקירה כרעו ונפלו ומעדו מאמונת יוצרנו ובמשה ובישראל עמו, והחקירה הזאת התעום עד שפגמו ברעוא דרעוין ואמרו כי נברא העולם מבלי כוונת מכוון עד שלפי דעתם אין צורך לבורא יתברך שמו בעבודת עמו, וכמו שהארכתי מזה הרבה בהגהות לספר גבורות ה' יעוין שם, וזה הוא עמק עכור לכל מעדי רגל הנדים ונעים מעל משכן ה' ותורתו ומצוותיו:"

.

.

 

אודות nirstern

http://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה מקורות לעניין של ייחוס רצון חופשי לבורא. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s