46 הערות קצרות על הפשט של מורה נבוכים לפי הסדר – חלק ב פרק ח

חלק ב פרק ח

בפרק זה אחרוג מעט מהערות קצרות על פשט לשון המורה נבוכים, ואאריך קצת בביאור הפרק, כי יש בו יסודות גדולים והקדמות חשובות שבלעדיהם הפרקים הבאים לא יהיו מובנים כלל.

פרק ח

"מן הדעות הקדומים, המתפשטים אצל הפילוסופים ורוב האנשים, שלתנועות הגלגלים קולות נוראים ועצומים מאד, והיתה ראייתם על זה אמרם, שהגרמים הקטנים אשר אתנו, כשיתנועעו תנועה ממהרת, ישמע להם קעקוע עצום וצלול מרעיד; כל שכן גרמי השמש והירח והכוכבים, על מה שהם עליו מן הגודל והמהירות. וסיעת פיטאגורו"ס כולה תאמין שיש להם קולות ערבים, נערכים עם גודלם כערך ניגוני המוסיק"א. ויש להם לתת עילה להיותנו בלתי שומעים הקולות ההם העצומים והנוראים. וזה הדעת מפורסם באומתנו גם כן. הלא תראה החכמים יתארו גודל קול השמש בעת מרוצתה כל יום בגלגל, וכן ראוי לכולם. אמנם אריסט"ו ימאן זה, ויבאר שאין קול להם, ואתה תמצא זה בספר השמים והעולם ומשם תבין זה. ולא תרחיק היות דעת אריסט"ו חולק על דעת החכמים בזה, כי זה הדעת, רוצה לומר: היות להם קולות, אמנם הוא נמשך אחר האמנת גלגל קבוע ומזלות חוזרים. וכבר ידעת הכרעתם דעת אומות העולם על דעתם בענייני התכונה האלו, והוא אמרם בפרוש: "ונצחו חכמי אומות העולם חכמי ישראל". וזה אמת, כי העניינים העיוניים אמנם דיבר בהם כל מי שדיבר כפי שהביא אליו העיון, ולזה יאמן מה [נ"א: מי] שהתאמת מופתו:"

.

.

לכאורה העניין החשוב כאן הוא השאלה האם הכוכב סובב והגלגל קבוע כדעת חכמי ישראל, או שהגלגל סובב והכוכב קבוע בו כדעת אריסטו.

יש לזה חשיבות כי לפי השכל תנועת עצם מעידה על טיב החומר שלו (כמו שתנועה מהירה למטה מעידה על עפר, תנועה איטית למטה מעידה על מים, תנועה איטית למעלה מעידה על אוויר, ותנועה מהירה למעלה מעידה על אש). כך התנועה הסיבובית מעידה על החומר החמישי. ולפי אריסטו כל מה שהוא מהחומר החמישי מסתובב, כלומר הגלגל והכוכב הקבוע בו (עיין לקמן ב' כ"ב, וגם בא' ע"ב משמע כך. ועיין ב"על השמיים" של אריסטו ספר ב פרק ז). וזה דיון על עיקר הענין שהטבע שכלי, וגם צד גילוי הרצון האלוהי החופשי שבו נמצא בתוך כלי של מהלך שכלי, ודלא כשיטת המדברים.

ויש עוד הרבה עניינים יסודיים ששייכים למה שהכוכב קבוע בגלגל והגלגל הוא זה שסובב. עיין לעיל א ע"ב שכל המציאות היא איש אחד, וכל העצמים הם כמו איברים, וכולם נעים בתנועת הגלגל האחת בתנועת החלק בכל, כי כולם חלק מהגלגל, והמציאות היא תנועה, שהצורות הן תנועה, כמו גלים אלקטרומגנטים שהם רק תנועה ותו לא (אין שם דבר שהוא זה שנע. ועיין אריכות בזה במאמר "התנועה יסוד ההוויה" שנמצא בעיונים בפילוסופיה אריסטוטלית רשימה 35).  וכל המציאות היא תנועה אחת. כל ההסתכלות הזו על המציאות נופלת אם אומרים גלגל קבוע וכוכבים נעים. לפי ההסתכלות של גלגל קבוע אין מהלך שכלי בבריאה ואין אחדות בה, אלא הכל מקרה בלתי מוסבר חסר אחדות חוקיות והגיון, וכמו שיטת המדברים. ויש עוד הרבה עניינים גדולים התלויים בזה, ואכמ"ל.

 

.

.

ויש בזה רמז, שהרי אם חכמי ישראל סברו שחכמי אומות העולם צדקו ובאמת גלגל נע וכוכבים קבועים, היה להם לכתוב שגלגל נע וכוכבים קבועים ותו לא, כמו שהוא האמת. ולמה כתבו את מה שטעו מתחילה ואחר כך כתבו את התיקון.  אם היו מסבירים מה הביא אותם לטעות הראשונה ומה גרם להם לחזור בהם ולהודות לחכמי אומות העולם היינו מחכימים מזה, אבל הם לא מבארים זאת, ולכן היה להם לכתוב את האמת כמו שהיא ותו לא, ולמה אמרו שמתחילה סברו שגלגל קבוע.

.

לקמן ג' נ"ד כתב:

"אלא מפני היות השכליות אשר בתורה מקובלות בלתי מבוארות בדרכי העיון נמצא בספרי הנביאים ודברי החכמים שמשימים ידיעת התורה מין אחד והחכמה הגמורה מין אחר – החכמה ההיא הגמורה היא אשר התבאר בה במופת מה שלמדנוהו מן התורה על דרך הקבלה מן השכליות ההם. וכל מה שתמצא בספרים מהגדלת החכמה וחשיבותה ומיעוט קוניה "לא רבים יחכמו" "והחכמה מאין תמצא וגומר?" וכיוצא באלו הפסוקים הרבה – כולם יורו על החכמה ההיא אשר תלמדנו המופת על דעות התורה. אמנם בדברי החכמים ז"ל הוא גם כן הרבה מאד – רצוני לומר שגם הם משימים ידיעת התורה מין אחד וישימו החכמה מין אחר – אמרו ז"ל על משה רבנו "אב בחכמה אב בתורה אב בנביאים"; ובא בשלמה "ויחכם מכל האדם" – אמרו "ולא ממשה" – כי הוא רוצה באמרו מכל האדם – מכל אנשי דורו; – ומפני זה תמצא שהוא זוכר הימן וכלכול ודרדע בני מחול החכמים המפורסמים אז:

וזכרו החכמים ז"ל גם כן שהאדם נתבע בידיעת התורה תחילה ואחר כך הוא נתבע בחכמה ואחר כך הוא נתבע במה שראוי עליו מתלמודה של תורה – רצוני לומר להוציא ממנו מה שראוי לעשות. וכן ראוי שיהיה הסדר שיודעו הדעות ההם תחילה על דרך קבלה ואחר כך יתבארו במופת ואחר כך ידוקדקו המעשים המטיבים דרכי האדם. וזה לשונם ז"ל בהיות האדם נתבע על אלו הענינים השלשה על הסדר הזה – אמרו "כשאדם נכנס לדין תחילה אומרים לו קבעת עתים לתורה? פלפלת בחכמה? הבינות דבר מתוך דבר?" – הנה התבאר לך שידיעת התורה אצלם מין אחד והחכמה מין אחר והוא – לאמת דעות התורה בעיון האמיתי"

חכמי ישראל הם שרשרת מסירת התורה, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'. חכמי אומות העולם זה שם כולל לכל העוסקים בחכמה, ואין בזה הבדל בין אומות העולם לישראל, וכגון שלמה הימן וכלכול ודרדע. ורמז כאן שאם נלך רק לפי מסירת התורה בלי החכמה של ההבנה, נגיע לשיטת המדברים, וזהו שמצד חכמי ישראל, מסירת התורה בלי ההבנה, הגלגל קבוע והכוכבים נעים. ונלמד שחכמי ישראל צריכים גם לעיין בחכמה אנושית לפי השכל להבין את מה שנמסר בנבואה, וכמו שכתב לקמן ג נ"ד וכן האריך לבאר החובות הלבבות בשער העבודה על ההערה השכלית שהיא נצרכת בהכרח, ולא די בהערה התוריית.

.

.

אמנם לפי זה קשה מאוד למה דיבר הרמב"ם כאן על הקולות שמשמיעים הגלגלים, הרי היה יכול מייד לומר שלפי חכמי ישראל הגלגל קבוע והכוכבים נעים, ואריסטו חולק על זה והאמת איתו. וזה עיקר העניין, ומה שנובע מזה מחלוקת לגבי האם יש קולות לגלגלים זה עניין מקרי וצדדי ולא היה צורך להאריך בו.

.

אלא וודאי הנושא כאן הוא המשך של הנושא בפרק הקודם, היכולת להשיג מציאות מופשטת. כאן הדיון בעניין זה נכנס לעומק דק מאוד, כי מדובר במציאות שהיא גם גשמית וגם מופשטת.

המחשבה שאם הגלגל קבוע והכוכבים נעים, הכוכבים מעוררים רעש בגלל החיכוך עם הגלגל, היא מחשבה מגושמת. היא רואה בגרמי השמיים עצמים חומריים כמו העצמים המוחשיים בעולם הארצי.

.

.

הלכות יסודי התורה ג ג:

"כל הגלגלים אינן לא קלים ולא כבדים ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות וזה שאנו רואין אותם כעין התכלת למראית העין בלבד הוא לפי גובה האויר וכן אין להם לא טעם ולא ריח לפי שאין אלו המאורעין מצויין אלא בגופות שלמטה מהן."

.

מו"נ א נ"ח:

"ואתה האיש המעין במאמרי זה יודע כי זה הרקיע והוא גשם מתנועע שכבר ידענו זרתותיו ואמותיו וידענו שעור חלקים ממנו ורוב תנועותיו נלאו שכלינו כל הלאות מהשיג מהותו – עם היותנו יודעים שהוא בעל חומר וצורה בהכרח אלא שאינו זה החומר אשר בנו; – ולזה לא נוכל לתארו אלא בשמות הבלתי מקימים לא בחיוב המקיים – שאנחנו נאמר כי השמים לא קלים ולא כבדים ולא מתפעלים ולזה לא יקבלו פעולה ואינם בעלי טעם ולא בעלי ריח וכיוצא באלו השלילות – כל זה לסכלותנו בחומר ההוא."

.

מו"נ ב כ"ב:

"ובזה יתבאר לך שמאמרנו 'חומר הגלגלים' או 'חומר הכוכבים' אין בו דבר מענין זה החומר ואמנם זה – שתוף בשם"

.

.

.

לקמן ב כ"א כתב:

"והמשל בו כאילו אמר אומר מן האיכויות הראשונות התחיבו החלקות והפכו והקשי והרכות והספוגיות והפכו – אשר לא יסופק אדם שהם – רצוני לומר החום והקור והלחות והיובש – הם המחדשים לאלו החלקות והפכו והקשי והרכות והספוגיות והפכו ומה שדומה לזה ומאלו הארבע איכויות הראשונות יתחייבו אלו – ואף על פי שאי אפשר שימצא גשם בעל אלו האיכויות הראשונות וערום מאלו האיכויות השניות".

האיכויות הראשונות הן החום והקור הלחות והיובש. אלה האיכויות של ארבעת היסודות. האש חם ויבש והרוח חם ולח, המים קרים ולחים והעפר קר ויבש. ומאלה נובעות כל אינספור האיכויות השניות, כיוון שכל החומרים מורכבים ממיזוג ארבעת היסודות. וכל זה לא שייך כלל בחומר החמישי של הגלגלים והכוכבים, שאין בו את האיכויות הראשונות וכל שכן השניות, ולכן בוודאי לא שייך בו חיכוך שתלוי באיכות של קושי.

.

.

לעיל ב ה:
"אמנם שהגלגלים חיים משכילים, ר"ל משיגים, זה אמת נכון ג"כ מצד התורה, ושאינם גשמים מתים כאש וכארץ כמו שחשבו הסכלים, אבל הם כמו שאמרו הפילוסופים, בעלי חיים עובדים את אדוניהם ישבחוהו ויהללוהו שבח גדול ומהללים עצומים,"

.

.

ולעיל א לו:

"כי מי שיאמין שראובן עומד בעת אשר היה בו יושב, אין נטייתו מן האמת כנטיית מי שיאמין שהאש תחת האויר או שהמים תחת הארץ או שהארץ שטוחה וכיוצא בזה. ואין נטיית זה השני מן האמת, כנטיית מי שיאמין שהשמש מן האש או שהגלגל חצי כדור וכיוצא בו. ואין נטיית זה השלישי מן האמת, כנטיית מי שהאמין שהמלאכים יאכלו וישתו וכיוצא בזה. ואין נטיית זה הרביעי מן האמת, כנטיית מי שהאמין חיוב עבודת דבר זולת השם, שכל אשר תהיה הסכלות והכפירה נתלית בעניין גדול, רצוני לומר במי שיש לו מדרגה חזקה במציאה, היא יותר גדולה מהתלותה במי שיש לו מדרגה למטה ממנו. ורצוני לומר בכפירה, האמנת הדבר בחילוף מה שהוא, ורצוני לומר בסכלות, סכלות מה שאפשר ידיעתו; שאין סכלות מי שסכל מדת מחודד האיצטוונה, או סכל כדוריות השמש, כסכלות מי שסכל אם השם נמצא או אין לעולם אלוה, ולא כפירת מי שחשב מחודד האיצטוונה חציה או שהשמש עגולה, ככפירת מי שחשב כי השם יותר מאחד"

יש להבין למה מי שמאמין שהשמש מן האש או שהגלגל חצי כדור, הוא יותר כופר ממי שמאמין שהאש תחת האויר או שהארץ שטוחה.

אלא מי שסבור שהשמש מן האש הוא אותו סכל שסבר שהגלגלים גשמים מתים כאש וכארץ שהזכיר לעיל ב' ה'. והכוונה כאן לרבינו סעדיה גאון שסבר בזה כמהדברים, וזו כנראה היתה שיטת חכמי ישראל שהזכירו חז"ל שהגלגל קבוע והכוכבים נעים.

וזו אותה שיטה שהגלגל חצי כדור, כלומר הוא כמו כיפה מעל הארץ והוא קבוע והכוכבים נעים בו.

.

לפי שיטה זו אין בכלל חומר חמישי, וגרמי השמים הם מאותו חומר של ארבעת היסודות. השמש היא מיסוד האש, והגלגלים אולי הם מיסוד האוויר. וכמו שגוף שנע מהר מאוד באוויר עושה רעש, כמו שריקה של פגז, כך הכוכבים מרעישים בתנועתם בגלגל.

זו השיטה שמאמינה שהעולם נברא גם ללא הוכחות של חכמה אמיתית, ולכן אין להם חומר חמישי, שהוא מוכרח רק על הצד שהעולם קדמון, וכמו שכתב הרמב"ם בהקדמות לחלק שני הקדמה עשרים ושש:

"הששה ועשרים, והיא אמרו שהזמן והתנועה נצחיים תמידיים נמצאים בפעל, ולזה יתחייב אצלו בהכרח לפי זאת ההקדמה שיש גשם מתנועע תנועה נצחית נמצאת בפעל, והוא הגשם החמישי"

.

וכמו שביארתי לעיל חלק א פרקים ע"א-ע"ו ששיטת המדברים היא שיטה חומרנית וכמו שיטת המדע של זמננו, ואע"פ שהיא נובעת מקיצוניות דתית, יעויין שם.

.

.

.

שיטת אריסטו בזה היא עמוקה עד מאוד, וזה העומק שהרמב"ם מבאר בפרק הזה יותר ממה שהתבאר בפרק הקודם.

.

מצד אחד השמש היא מהחומר החמישי שאין לו שום איכות שאנו מכירים, לא חום ולא אור. אבל מצד שני הרי מורגש בחוש שהחום והאור נובעים מהשמש, הרי כשהשמש מעלינו יותר חם ומואר מאשר בבוקר מוקדם או בערב וכל שכן בלילה, וכן כשמעונן יש פחות אור וחום.

.

הרמב"ם לקמן ב' י' כתב על זה:

"ידוע מפורסם בכל ספרי הפילוסופים, כשידברו בהנהגה, אמרו כי הנהגת זה העולם התחתון, רוצה לומר: עולם ההוויה וההפסד, אמנם הוא בכחות השופעות מן הגלגלים; וכבר זכרנו זה פעמים. וכן תמצא החכמים ז"ל אומרים: אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו "גדל", שנאמר (איוב לח לג): "הידעת חקות שמים, אם תשים משטרו בארץ?" ומזל יקראו גם כן הכוכב, תמצא זה מבואר בראש בראשית רבה, אמרו: יש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים יום, ויש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים שנה.

הנה כבר בארו בזה המאמר, שאפילו אישי ההוויה יש להם כחות כוכבים מיוחדים להם. ואף על פי שכחות הגלגל מתפשטות בכל הנמצאות, אבל יהיה גם כן כח כוכב אחד מיוחד במין אחד, כעניין בכחות הגשם האחד; כי המציאות כולו איש אחד, כמו שזכרנו (מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק עב).

וכן זכרו הפילוסופים, שלירח כח מוסיף ומיוחד ביסוד המים. והראיה על זה, תוספת הימים והנהרות בתוספת הירח, וחסרונם בחסרונו, והיות המשך בימים עם הקדים הירח והחסרון בשובו לאחור, רוצה לומר עלייתו וירידתו ברבעי הגלגל, כפי מה שהוא מבואר נגלה למי שהשקיף על זה. אמנם היות לניצוץ השמש מניע יסוד האש – זה מבואר מאד, כמו שתראהו מהתפשט החום במציאות עם השמש, ותגבורת קור ברחקו ממקום או בהעלמו ממנו. וזה מבואר, אין להאריך בזכרו.

ועלה בדעתי כאשר ידעתי זה, כי אלו הארבעה כדורים המצויירים, אף על פי ששופעים מכולם כחות בכל המתהווה והם עילתם, יש לכל כדור יסוד מהארבע יסודות, הכדור ההוא לבד – התחלת כחות היסוד ההוא לבד, והוא המניע אותו תנועת ההויה בתנועתו. ויהיה כדור הירח מניע המים, וכדור השמש מניע האש, וכדור שאר הכוכבים הנבוכים מניע האויר. ולרוב תנועתם והתחלפם ושובם וישרונם ועמידתם, ירבה הצטייר האויר בהתחלפו והתקבצו והתפשטו במהירות. וכדור הכוכבים העומדים מניע הארץ. ואולי בעבור זה התאחרה תנועתה לקבלת ההפעלות וההמזגות לאיחור הכוכבים בתנועה. וכבר העירו על התיחדות הכוכבים העומדים בארץ, באמרם שמספר מיני הצמחים כמספר אישי כוכבים מכלל הכוכבים".

.

אמנם צריך להבין מה פירוש שהשמש "מניע" את יסוד האש, וביותר מהו "ניצוץ השמש".

וזה חלק מהעניין הכללי: "כי הנהגת זה העולם התחתון, רוצה לומר: עולם ההוויה וההפסד, אמנם הוא בכחות השופעות מן הגלגלים", וגם בזה צריך ביאור.

.

.

.

.

דברי אריסטו ב"על השמיים" ספר ב' פרקים ז'-ח' (לטובת מי שמתקשה באנגלית סיכמתי בקיצור את תוכן הדברים בכל פסקה):

We have next to speak of the stars, as they are called, of their composition, shape, and movements. It would be most natural and consequent upon what has been said that each of the stars should be composed of that substance in which their path lies, since, as we said, there is an element whose natural movement is circular.

כאן הוא אומר שהכוכבים הם מאותו חומר של המצע שבו המסלול שלהם נמצא (כלומר הכוכבים והגלגלים הם מאותו חומר. בהמשך הוא יאמר שהגלגלים נעים והכוכבים קבועים בהם)

[…]

The warmth and light which proceed from them are caused by the friction set up in the air by their motion. Movement tends to create fire in wood, stone, and iron; and with even more reason should it have that effect on air, a substance which is closer to fire than these. An example is that of missiles, which as they move are themselves fired so strongly that leaden balls are melted; and if they are fired the surrounding air must be similarly affected. Now while the missiles are heated by reason of their motion in air, which is turned into fire by the agitation produced by their movement, the upper bodies are carried on a moving sphere, so that, though they are not themselves fired, yet the air underneath the sphere of the revolving body is necessarily heated by its motion, and particularly in that part where the sun is attached to it. Hence warmth increases as the sun gets nearer or higher or overhead. Of the fact, then, that the stars are neither fiery nor move in fire, enough has been said.

אריסטו אומר כאן שהחום והאור של כל הכוכבים נגרם מהחיכוך שלהם באוויר. הוא אומר שאמנם הם נישאים על גבי הגלגלים המסתובבים, כך שהם עצמם לא נעשים כמו אש (כלומר מחממים ומאירים) מחמת החיכוך, עדיין האוויר שמתחת לגלגל הנע בהכרח מתחמם מכח התנועה של הגלגל, ובמיוחד באותו חלק שבו השמש מחוברת אליו. לכן החום גדל כשהשמש מתקרבת או עולה מהאופק לאמצע השמיים.

יש כאן קושיות עצומות.

הרי היסודות מקיפים את הארץ כך (הל' יסודי התורה ג' י'):

"נמצא למטה מן הרקיע ארבעה גופין מוחלקין זה למעלה מזה וכל אחד ואחד מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל הגוף הראשון הסמוך לגלגל הירח הוא גוף האש למטה ממנו גוף הרוח למטה ממנו גוף המים למטה ממנו גוף הארץ ואין ביניהם מקום פנוי בלא גוף כלל."

כלומר גלגל הירח נוגע רק ביסוד האש ולא ביסוד האוויר. ועוד שרק גלגל הירח נוגע ביסודות וכל הגלגלים שמעליו לא נוגעים כלל ביסודות ובוודאי לא ביסוד האוויר, ואיך יתכן שכל הכוכבים ובכלל גם השמש מתחממים ומאירים בגלל החיכוך שלהם באוויר שנמצא מתחת הגלגל הנושא אותם.

עוד קשה למה רק הכוכב מתחמם ומאיר מכח חיכוכו באוויר והגלגל עצמו לא מתחמם ולא מאיר. הרי הוא אמר שהגלגל והכוכב הם מאותו חומר, והכוכב קבוע בגלגל הנושא אותו ומסתובב. אם כן החיכוך היה צריך לחמם ולהאיר את הגלגל כולו ולמה רק הכוכב מתחמם ומאיר.

ועוד שהחומר החמישי לא שייך בו כלל חיכוך כיוון שאין בו קשיות, וכמו שהתבאר לעיל.

(אכתוב לקמן עוד קושיות עצומות על דברי אריסטו כאן, ובסוף אכתוב ביאור בכל העניין שלפיו תתיישבנה הקושיות).

 

 

8

 

[…]

(3) The same absurdity is equally plain if it is supposed that the circles stand still and that it is the stars themselves which move. For it will follow that the outer stars are the swifter, and that the pace of the stars corresponds to the size of their circles.

Since, then, we cannot reasonably suppose either that both [הגלגלים והכוכבים – מבואר בקטע שהשמטתי] are in motion or that the star alone moves, the remaining alternative is that the circles should move, while the stars are at rest and move with the circles to which they are attached. Only on this supposition are we involved in no absurd consequence. For, in the first place, the quicker movement of the larger circle is natural when all the circles are attached to the same centre. Whenever bodies are moving with their proper motion, the larger moves quicker. It is the same here with the revolving bodies: for those that are intercepted by two radii will be larger in the larger circle, and hence it is not surprising that the revolution of the larger circle should take the same time as that of the smaller. And secondly, the fact that the heavens do not break in pieces follows not only from this but also from the proof already given of the continuity of the whole.

 

[אריסטו אומר שאם הכוכבים נעים בפני עצמם, הרי כולם משלימים סיבוב ביממה, ולפי זה הכוכב שנמצא במסלול רחוק יותר מהמרכז נע מהר יותר (הכוכב שנע במסלול הכי רחוק מהמרכז צריך לעבור למשל דרך של אלף קילומטר במסלולו במשך יממה. וכוכב שמסלולו  קרוב יותר למרכז יהיה צריך לעבור למשל דרך של חמש מאות קילומטר במשך יממה). אם הכוכבים כל אחד נע בפני עצמו, תמוה מאוד איך יתכן שכולם נעים במהירויות משתנות אבל מתואמות באופן מדוייק כך שכולם יזרחו ביחד וישקעו ביחד (שהרי מרחקם מהמרכז אינו שווה, שהרי אנו רואים שהירח לפעמים מסתיר את מאדים למשל ואחר כך מאדים יוצא מצידו השני של הירח והרי שמאדים רחוק יותר מהירח).

לכן מוכרח שהכוכבים קבועים בגלגלים והגלגלים הם אלה שנעים. אם מסובבים בצל, באופן טבעי הגלדים הקטנים שקרובים למרכז נעים לאט יותר מהגלדים הרחוקים מהמרכז שנעים מהר יותר. או אם מסובבים אבן רחיים שמונחת עליה אבן קטנה רחוק מהמרכז, ועוד אבן קטנה קרוב למרכז, שתי האבנים תשלמנה סיבוב ביחד, וזו הקרובה למרכז תעבור מסלול קצר יותר, ולכן מהירותה תהיה איטית יותר. זהו משום שהבצל או אבן הריחיים הם גוף אחד. ואילו אם הכוכבים כל אחד נע בפני עצמו הרי הם גופים נפרדים ואז לא מסתבר כלל שהמהירויות שלהם תהייה מתואמות כך שישלימו הקפה ביחד.

.

קשה מאוד מה שהוא כותב שכל הגלגלים ביחד הם גוף אחד.

 

הלכות יסודי התורה ג:

"כל גלגל וגלגל משמונה הגלגלים שבהם הכוכבים נחלק לגלגלים הרבה זה למעלה מזה כמו גלדי בצלים מהן גלגלים סובבים ממערב למזרח ומהן סובבים ממזרח למערב כמו הגלגל התשיעי החוזר ממזרח למערב וכולן אין ביניהם מקום פנוי."

וכן אריסטו ב"על השמים" ספר שני לקמן בפרק י"ב כותב שיש הבדל בין תנועות הגלגלים, שכל אחד מהם נע במהירות אחרת ולכיוון אחר ולכל אחד יש כמות ומורכבות של תנועות בפני עצמו. ומבאר שתנועותיהם שונות כיוון שהם חיים ומדרגת החיים של כל אחד שונה, כמו ההבדל בין צמח לבין בעל חיים פשוט או לבין אדם, ולכל אחד נדרשות תנועות שונות כדי להגיע לטוב הגדול האפשרי לו.

אם כל הגלגלים מחוברים ונעים ביחד כגוף אחד, איך ייתכן שכל גלגל נע בכיוון אחר ומהירות אחרת וכו'.]

 

[…]

 

There is, further, the absurdity that nature has bestowed upon them no organ appropriate to such movement. For nature leaves nothing to chance, and would not, while caring for animals, overlook things so precious. Indeed, nature seems deliberately to have stripped them of everything which makes selforiginated progression possible, and to have removed them as far as possible from things which have organs of movement. This is just why it seems proper that the whole heaven and every star should be spherical. For while of all shapes the sphere is the most convenient for movement in one place, making possible, as it does, the swiftest and most selfcontained motion, for forward movement it is the most unsuitable, least of all resembling shapes which are self-moved, in that it has no dependent or projecting part, as a rectilinear figure has, and is in fact as far as possible removed in shape from ambulatory bodies. Since, therefore, the heavens have to move in one place, and the stars are not required to move themselves forward, it is natural that both should be spherical-a shape which best suits the movement of the one and the immobility of the other.

 

9

From all this it is clear that the theory that the movement of the stars produces a harmony, i.e. that the sounds they make are concordant, in spite of the grace and originality with which it has been stated, is nevertheless untrue.

Some thinkers suppose that the motion of bodies of that size must produce a noise, since on our earth the motion of bodies far inferior in size and in speed of movement has that effect. Also, when the sun and the moon, they say, and all the stars, so great in number and in size, are moving with so rapid a motion, how should they not produce a sound immensely great?

Starting from this argument and from the observation that their speeds, as measured by their distances, are in the same ratios as musical concordances, they assert that the sound given forth by the circular movement of the stars is a harmony. Since, however, it appears unaccountable that we should not hear this music, they explain this by saying that the sound is in our ears from the very moment of birth and is thus indistinguishable from its contrary silence, since sound and silence are discriminated by mutual contrast. What happens to men, then, is just what happens to coppersmiths, who are so accustomed to the noise of the smithy that it makes no difference to them. But, as we said before, melodious and poetical as the theory is, it cannot be a true account of the facts. There is not only the absurdity of our hearing nothing, the ground of which they try to remove, but also the fact that no effect other than sensitive is produced upon us. Excessive noises, we know, shatter the solid bodies even of inanimate things: the noise of thunder, for instance, splits rocks and the strongest of bodies. But if the moving bodies are so great, and the sound which penetrates to us is proportionate to their size, that sound must needs reach us in an intensity many times that of thunder, and the force of its action must be immense. Indeed the reason why we do not hear, and show in our bodies none of the effects of violent force, is easily given: it is that there is no noise. But not only is the explanation evident; it is also a corroboration of the truth of the views we have advanced. For the very difficulty which made the Pythagoreans say that the motion of the stars produces a concord corroborates our view. Bodies which are themselves in motion, produce noise and friction: but those which are attached or fixed to a moving body, as the parts to a ship, can no more create noise, than a ship on a river moving with the stream. Yet by the same argument one might say it was absurd that on a large vessel the motion of mast and poop should not make a great noise, and the like might be said of the movement of the vessel itself. But sound is caused when a moving body is enclosed in an unmoved body, and cannot be caused by one enclosed in, and continuous with, a moving body which creates no friction. We may say, then, in this matter that if the heavenly bodies moved in a generally diffused mass of air or fire, as every one supposes, their motion would necessarily cause a noise of tremendous strength and such a noise would necessarily reach and shatter us. Since, therefore, this effect is evidently not produced, it follows that none of them can move with the motion either of animate nature or of constraint. It is as though nature had foreseen the result, that if their movement were other than it is, nothing on this earth could maintain its character.

[אריסטו מביא כאן את הדעות שהרמב"ם מביא, אלה שתי דעות נפרדות. יש דעות שהתנועה המהירה תגרום בהכרח רעש גדול כמו תנועות מהירות של גופים גדולים בעולם הארצי שגורמות לרעש גדול והוא רעש סתמי. ויש את דעת פיתגורס שגם הוא סובר שהגלגלים משמיעים קולות כתוצאה מתנועתם והוא מוסיף על זה שכיוון שהתצפית על המהירות של הכוכבים, שנמדדת לפי המרחק שלהם, מראה שהמהירויות של תנועותיהם סדורות באופן הרמוני, לכן הקול שהם משמיעים גם הוא סדור באופן הרמוני כמו סולם תווים.

זה תמוה מאוד כי כאן אריסטו לא חולק על כך שיחסי המהירות סדורים וזו סיבה שהקולות יהיו הרמוניים. הוא רק חולק על כך שאין בכלל קולות כי אין חיכוך. אבל לשיטת אריסטו לקמן פרק י"ב אין סדר בתנועות הכוכבים ומהירות תנועתם, אלא השינוי בתנועותיהם נובע מכך שהם חיים ובוחרים והם לא באותה מדרגה וזה כמו שאדם שהוא חלש יותר צריך יותר תנועות מורכבות להגיע לתכלית שמבחינתו היא הטוב, מאשר אדם חזק, והרי שלא ייתכן סדר מתימטי הרמוני ומדוייק של יחסי מהירויות תנועות הכוכבים.

בזמן הקדמונים ידעו לחשב את מרחק הכוכבים מהארץ בדיוק מרשים, על פי תצפיות ומדידות מדוייקות מאוד וחישובים מתמטיים וגיאומטריים מורכבים ומדוייקים (לקמן פרק י"ב אריסטו כותב שהמצרים והבבלים שהיו זמן רב לפני אריסטו השאירו ידע בזה). אם ידוע מרחק הכוכב מהארץ, וידוע שבזמן של שעה למשל הוא עובר כך וכך מעלות על פני כיפת הרקיע, אפשר לדעת כמה מרחק הוא עבר באותו זמן, וכך לדעת את מהירותו. התצפיות של הקדמונים היו מדוייקות מאוד. לא ייתכן שתצפיותיהם הביאו אותם לראות שהיחסים בין המהירויות מסודרים באופן הרמוני כמו סולם תווים, כיוון שרואים בתצפיות שאין שום סדר ביחסים של המהירויות של הכוכבים ואין שום דבר שמתקרב לזה כלל.

הרמב"ם כאן לא כותב שהקולות הסדורים הם בגלל היחס של מהירויות תנועות הכוכבים, אלא בגלל היחסים בין גדליהם של הגלגלים.

.

.

אריסטו מבאר שאין בכלל קולות שנובעים מכח תנועת הכוכבים, כי הם קבועים בגלגל ולכן אין חיכוך בינם לבין הגלגל. הוא אומר שכל אדם סבור שהכוכבים נעים בתוך מסה גדולה של אוויר או אש, שמפוזרים באופן כללי במרחב, ולפי הדעה הזו בוודאי התנועה של הכוכב בתוך האוויר או האש היתה גורמת רעש גדול. אבל באמת הכוכבים קבועים בגלגלים, ואין שום חיכוך בין הכוכב לגלגל ולכן אין שום קול שנובע תנועת הכוכבים.

קשה מאוד שהרי מקודם כתב שהחום והאור של כל הכוכבים נוצרים מהחיכוך שלהם באויר שמתחת לגלגל. כלומר כל כוכב בכל גלגל למרות שהוא קבוע בגלגל הוא מתחכך עם האוויר שתחת הגלגל ולכן מתחמם ומאיר. אם כן למה לא ייתכן לומר שכמו שהוא מתחמם ומאיר מכח החיכוך עם האוויר כך הוא גם משמיע קול מחמת החיכוך הזה.]

That the stars are spherical and are not selfmoved, has now been explained.

10

With their order – I mean the position of each, as involving the priority of some and the posteriority of others, and their respective distances from the extremity – with this astronomy may be left to deal, since the astronomical discussion is adequate. This discussion shows that the movements of the several stars depend, as regards the varieties of speed which they exhibit, on the distance of each from the extremity. It is established that the outermost revolution of the heavens is a simple movement and the swiftest of all, and that the movement of all other bodies is composite and relatively slow, for the reason that each is moving on its own circle with the reverse motion to that of the heavens. This at once leads us to expect that the body which is nearest to that first simple revolution should take the longest time to complete its circle, and that which is farthest from it the shortest, the others taking a longer time the nearer they are and a shorter time the farther away they are. For it is the nearest body which is most strongly influenced, and the most remote, by reason of its distance, which is least affected, the influence on the intermediate bodies varying, as the mathematicians show, with their distance.

 

אריסטו אומר כאן שמקום כל כוכב ומרחקו מהגלגל החיצון הוא עניין לאסטרונומיה, והוא לא בא לדון כאן באסטרונומיה.

הוא אומר כאן אמירה פילוסופית כללית, לא רק אסטרונומית, שמהירות כל כוכב תלויה במרחק שלו מהגלגל החיצון. הגלגל החיצון נע בתנועה פשוטה ותנועתו היא המהירה ביותר. הגלגלים האחרים יש להם תנועה איטית ומורכבת יותר, כי תנועתם העצמית היא בכיוון הפוך מתנועת הגלגל החיצון. הגלגל החיצון נע בכיוון הפוך לתנועת כל שאר הגלגלים שתחתיו, ולכן תנועתו מעכבת את תנועתם. ככל שגלגל קרוב יותר לגלגל החיצון, כך הוא מושפע יותר מתנועת הגלגל החיצון, ותנועת הגלגל החיצון מעכבת אותו יותר.

הגלגל הסמוך ביותר לגלגל החיצון אמור להשלים את סיבובו במסלולו שלו ובתנועתו שלו, שהיא בכיוון ההפוך לתנועת הגלגל החיצון, בזמן הארוך ביותר ביחס לגלגלים שרחוקים יותר ממנו מהגלגל החיצון. כי תנועת הגלגל החיצון מעכבת אותו יותר, וכך העיכוב יהיה ביחס למרחק של כל גלגל מהגלגל החיצון, והגלגל שהכי רחוק מהגלגל החיצון, כלומר גלגל הירח, שהוא הכי קרוב לארץ, ישלים את הקפתו שלו בתנועתו העצמית, שהיא בכיוון הפוך מתנועת הגלגל החיצון, במהירות הרבה ביותר.

יש כאן קושיא. הרי רק הגלגל שסמוך לגלגל החיצון נוגע בו, ותנועת הגלגל החיצון שהפוכה לכיוון תנועתו של הגלגל הסמוך לו, יכולה להאט רק את תנועת הגלגל שסמוך לו.

לכל גלגל יש תנועה מכח עצמו כי יש לו נפש חיה שמשתוקקת לשכל הנבדל ולבורא שהוא משיג ומכח התשוקה הוא נע. נניח למשל שתנועת הגלגל הסמוך לגלגל החיצון, תנועתו העצמית שנובעת מכח נפשו והשגתו, היתה מניעה אותו לו היתה בפני עצמה במהירות מאתיים אלף קילומטר לשנייה ממערב למזרח. הוא משיק לגלגל החיצון שנמצא מעליו והגלגל החיצון נע ממזרח למערב למשל במהירות שלוש מאות אלף קילומטר לשנייה. נניח שהשפעת הגלגל החיצון האיטה את תנועת הגלגל שסמוך לו (כיוון שהוא סמוך וכיוון התנועה הפוך), ועכשיו הגלגל הסמוך לגלגל החיצון אחרי ההאטה של תנועתו העצמית נע למעשה בפועל במהירות מאה אלף קילומטר לשנייה.

הגלגל שסמוך לגלגל שסמוך לגלגל החיצון, נקרא לו הגלגל השלישי, נניח שתנועתו העצמית היא עשרת אלפים קילומטר לשנייה, ותנועת הגלגל השני שמעליו עוזרת לו כיוון שהיא באותו כיוון ומאיצה אותו למהירות של עשרים אלף קילומטר לשנייה, עדיין הוא איטי יותר מהגלגל השני.

אין לומר שהגלגל השני מניע את הגלגל השלישי במהירות שלו, וגורמת לגלגל השלישי לנוע במהירות של מאה אלף קילומטר לשנייה, וביחד עם המהירות העצמית של הגלגל השלישי הוא נע למעשה בפועל במהירות מאה ועשר קילומטר לשנייה. זה לא ייתכן שהרי כל גלגל לא מניע את הגלגל שמשיק לו באותה מהירות של עצמו, זה לא כמו גלגלי שיניים. כי אם היה כך אז הגלגל השני היה צריך לנוע באותה מהירות של הגלגל החיצון ולא לאט יותר. ואין לומר שהוא נע לאט יותר כי תנועתו העצמית מושכת לכיוון הפוך מתנועת הגלגל החיצון, כמו שני סוסים שקשורים לאותה עגלה וכ אחד מושך לכיוון הפוך, כי אז גם הגלגל החיצון היה צריך לנוע באותה מהירות מואטת. (נניח שלעגלה רתום לכיוון צפון סוס חזק שלבד יכול להניע אותה במהירות שלושים קילומטר לשעה,  ולאותה עגלה רתום בכיוון הפוך, לצד דרום, סוס אחר חלש שלבדו היה יכול להניע במהירות של עשרים קילומטר לשעה. נניח שאחרי ששני הסוסים מושכים ביחד העגלה נעה במהירות עשרה קילומטר לשעה לצד צפון. הרי כעת מהירות שני הסוסים ביחד היא עשרה קילומטרים לשעה לכיוון צפון. וכמו כן אם הגלגלים מניעים זה את זה כמו גלגלי שיניים לבסוף כל הגלגלים היו נעים במהירות אחת שהיא הסכום של כל המשיכות של כולם לכל הכיוונים).

כיוון שאין ההשפעה של תנועת גלגל אחד על תנועת חברו בדרך של תנועת גלגלי שיניים, שמניע על ידי דחיפה בדרך של גשם שדוחף גשם כמו בעולם הארצי, צריך להבין מה טיבה של ההשפעה, מכח מה היא. ועוד צריך להבין איך ייתכן שהגלגל החיצון משפיע על כל הגלגלים, לא רק על הגלגל שסמוך לו, וההשפעה מתמעטת ככל שהם רחוקים ממנו. אם השפעת תנועת הגלגל החיצון על תנועת גלגלים אחרים תלויה במגע או מרחק או סמיכות, כמו בגופים גשמיים בעולם הארצי, הרי היה צריך להיות שהוא ישפיע רק על הגלגל הסמוך לו. ואם היא השפעה רוחנית באופן שלא חוצץ שיש גופים אחרים בינו לבין המושפע, וכך הוא משפיע על כל הגלגלים, אם כן למה שהשפעתו תתמעט ככל שהגלגל רחוק ממנו.

.

.

.

הקושיא העצומה והחשובה ביותר כאן היא למה היה לאריסטו צורך לומר דבר זה. הרי לדעת את האמת המדוייקת המפורטת לפי התצפיות זה מדע האסטרונומיה. אריסטו כאן אומר שהוא מדע ראוי, ושאינו עוסק בו כאן. אחרי שנלמד אסטרונומיה ונראה בדיוק איך כל כוכב מתנועע, נדע מזה להסיק מה משפיע על תנועות הכוכבים והאם אכן התצפיות מוכיחות שהשפעת תנועת הגלגל החיצון היא חלקית והיא מתמעטת עם המרחק. אם זה יוכח מהתצפיות זו תהיה עוד אמת אסטרונומית יחד עם כל שאר התצפיות וכל שאר חוקי התנועה שהתגלו לפי התצפיות. אם זה לא יתגלה מהתצפיות אז נאמר שיש לפי מדע האסטרונומיה כלל אחר שמשפיע על מהירות תנועת הכוכבים. אם איננו עוסקים כאן באסטרונומיה מה אכפת לנו כפילוסופים איזה כלל משפיע על מהירות תנועת הכוכבים. איזו אמירה פילוסופית יכולה להיות כאן? למה זה חשוב למי שאינו אסטרונום?

.

.

12

There are two difficulties, which may very reasonably here be raised, of which we must now attempt to state the probable solution: for we regard the zeal of one whose thirst after philosophy leads him to accept even slight indications where it is very difficult to see one’s way, as a proof rather of modesty than of overconfidence.

.

[הערת אגב:

לקטע המודגש בקו מתייחס הרמב"ם במו"נ א ה:

כאשר החל ראש הפילוסופים לחקור ולעשות מופתים בענינים עמוקים מאד, אמר מתנצל, דבר זה ענינו, שאין ראוי למעיין בספריו שייחסהו במה שיחקר עליו לעזות, או היותו משתבח ומתפאר והורס לדבר במה שאין ידיעה לו בו, אבל ראוי לו שייחסהו לזריזות והשתדלות בהמציא והעמיד אמונות אמתיות כפי יכולת האדם. כן נאמר אנחנו, כי צריך לאדם שלא יהרס לזה הענין העצום הנכבד מתחלת המחשבה, בלתי שירגיל עצמו בחכמות ובדעות. ויזקק מדותיו זקוק רב, וימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות. וכאשר יבין הקדמות אמיתיות וידעם, וידע דרכי ההקש ועשות המופת, וידע אופני שהשמירה מהטעאות השכל, אז יקדים לחקירה בזה הענין, ולא יגזור בתחלת דעת שיעלה בלבו, ולא ישלח מחשבותיו תחלה וישליטם להשגת הבורא, אבל יבוש וימנע ויעמד, עד שיעלה ראשון ראשון. ועל זה נאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים]

.

 

Of many such problems one of the strangest is the problem why we find the greatest number of movements in the intermediate bodies, and not, rather, in each successive body a variety of movement proportionate to its distance from the primary motion. For we should expect, since the primary body shows one motion only, that the body which is nearest to it should move with the fewest movements, say two, and the one next after that with three, or some similar arrangement. But the opposite is the case. The movements of the sun and moon are fewer than those of some of the planets. Yet these planets are farther from the centre and thus nearer to the primary body than they, as observation has itself revealed. For we have seen the moon, half-full, pass beneath the planet Mars, which vanished on its shadow side and came forth by the bright and shining part. Similar accounts of other stars are given by the Egyptians and Babylonians, whose observations have been kept for very many years past, and from whom much of our evidence about particular stars is derived.

.

[אריסטו אומר כאן שאחת מהבעיות התמוהות ביותר היא שאנו מוצאים את מספר התנועות הגבוה ביותר דווקא בכוכבים האמצעיים.

הגלגל החיצון יש לו תנועה אחת. והיינו מצפים שהגלגל הסמוך לו תהיינה לו שתי תנועות והגלגל שאחרי שלוש תנועות וכן הלאה. או סדר כיוצא בזה שבו ככל שהגלגל קרוב לגלגל החיצון שתנועתו פשוטה, תנועותיו תהייה פשוטות יותר, כלומר תהיינה לו פחות תנועות.

אבל במציאות אנו רואים שהתנועות של השמש והירח מועטות יותר מאשר של כמה מהכוכבים שקרובים יותר מהם לגלגל החיצון (ובוודאי מאדים למשל רחוק מהארץ יותר מאשר הירח שהרי אנו רואים שהוא נעלם מאחרי החצי האפל של הירח, כשהירח בחצי מילואו, ויוצא מצידו השני (כנראה בירח מלא אפשר לומר שמאדים נמצא בינינו לבין הירח ובגלל אורו של הירח לא רואים אותו, אבל בחצי האפל של הירח אם מאדים היה קרוב אלינו יותר מהירח היינו רואים אותו על רקע הירח האפל).

מספר התנועות הכוונה למספר הגלגלים שאליהם אותו כוכב מחובר וכל אחד מהם מפעיל עליו כח תנועה משלו, כך שתנועת הכוכב הנראית היא סך כל דחיפות ההנעה של כל הגלגלים שפועלים להניע אותו. הגלגל החיצון לא מחובר אליו שום גלגל נוסף, ויש לו רק תנועת הקפה ישרה ופשוטה סביב כדור הארץ במסלול ישר ואחיד ובמהירות אחידה.

אם רואים כוכב שמהירותו לא אחידה ומסלולו לא בקו ישר, לא אומרים שיש לו מניע אחד שמניע אותו כך, כי המניעים בשמיים הם צורות טהורות של כדור אחד מושלם שנע במהירות אחידה בכיוון אחיד, ולכן צריך לומר שיש כמה כדורים שונים שכל אחד מהם נע במהירות אחידה במסלול ישר, רק שכל אחד נע במהירות אחרת ולכיוון אחר, וכיוון שאותו כוכב מחובר לכולם, תנועתו אינה אחידה. זו הכוונה שיש לאותו כוכב כמה תנועות.

אריסטו אומר שהשאלה למה מורכבות התנועות של כל כוכב לא עומדת ביחס ישר למרחקו מהגלגל החיצון היא מהקשות ביותר. אבל הוא לא מבאר למה היה ראוי שהמורכבות תהיה ביחס ישר כזה. הוא לא אומר למה בכלל יש מורכבות ולא כל הגלגל מסתובבים בתנועה פשוטה, ולמה ראוי שהמורכבות תהיה ביחס ישר למרחק מהגלגל החיצון. אם זו סתם אינטואיציה שראוי שיהיה סדר כזה, אז אין כאן קושיא כל כך גדולה ותמוהה, המציאות לא מסודרת לפי האינטואיציה הזו, למה זה כל כך תמוה וקשה.]

.

A second difficulty which may with equal justice be raised is this. Why is it that the primary motion includes such a multitude of stars that their whole array seems to defy counting, while of the other stars each one is separated off, and in no case do we find two or more attached to the same motion?

[כאן אריסטו שואל עוד שאלה,

למה בגלגל החיצון יש אינספור כוכבים, ובגלגלים הפנימיים יותר יש רק כוכב אחד בכל גלגל ואין שום מקרה שיש יותר מכוכב אחד בכל גלגל]

 

On these questions, I say, it is well that we should seek to increase our understanding, though we have but little to go upon, and are placed at so great a distance from the facts in question. Nevertheless there are certain principles on which if we base our consideration we shall not find this difficulty by any means insoluble. We may object that we have been thinking of the stars as mere bodies, and as units with a serial order indeed but entirely inanimate; but should rather conceive them as enjoying life and action.

[כאן הוא אומר שאין לחשוב על הכוכבים כעל גופים בלבד, בלתי חיים, אלא עלינו לתפוש אותם כחיים ופועלים (מילולית מאנגלית, כנהנים מחיים ופעולה). לפי זה העובדות כבר לא תראינה לנו תמוהות]

 

On this view the facts cease to appear surprising. For it is natural that the best-conditioned of all things should have its good without action, that which is nearest to it should achieve it by little and simple action, and that which is farther removed by a complexity of actions,

[במבט זה, טבעי הוא שמי שהוא במצב הטוב והשלם ביותר שאפשר, יגיע לטוב שלו בלי פעולה. ומי שהוא הקרוב אליו מתחתיו במעלת המצב הטוב והשלם ביותר יגיע לטוב שלו בתנועה קטנה ופשוטה, ומי שבמצב פחות טוב ושלם יצטרך למורכבות של תנועות כדי להגיע לטוב שלו]

just as with men’s bodies one is in good condition without exercise at all, another after a short walk, while another requires running and wrestling and hard training, and there are yet others who however hard they worked themselves could never secure this good, but only some substitute for it.

[אצל בני אדם, יש מי שגופו שלם ובריא לגמרי והוא יכול להיות במצב הטוב ביותר בלי שום התעמלות, ויש מי שגופו שלם אבל קצת פחות והוא זקוק להליכה מועטה כדי להיות במצב הטוב ביותר, ומי שגופו פחות שלם ובריא אפשר שיצטרך ריצה והאבקות ואימון קשה, ויש מי שכל כמה שיתאמץ להתעמל לעולם לא יגיע למצב שלם ובריא לגמרי של הגוף]

To succeed often or in many things is difficult. For instance, to throw ten thousand Coan throws with the dice would be impossible, but to throw one or two is comparatively easy. In action, again, when A has to be done to get B, B to get C, and C to get D, one step or two present little difficulty, but as the series extends the difficulty grows. 

We must, then, think of the action of the lower stars as similar to that of animals and plants. For on our earth it is man that has the greatest variety of actions – for there are many goods that man can secure; hence his actions are various and directed to ends beyond them – while the perfectly conditioned has no need of action, since it is itself the end, and action always requires two terms, end and means. The lower animals have less variety of action than man; and plants perhaps have little action and of one kind only. For either they have but one attainable good (as indeed man has), or, if several, each contributes directly to their ultimate good. One thing then has and enjoys the ultimate good, other things attain to it, one immediately by few steps, another by many, while yet another does not even attempt to secure it but is satisfied to reach a point not far removed from that consummation. Thus, taking health as the end, there will be one thing that always possesses health, others that attain it, one by reducing flesh, another by running and thus reducing flesh, another by taking steps to enable himself to run, thus further increasing the number of movements, while another cannot attain health itself, but only running or reduction of flesh, so that one or other of these is for such a being the end. For while it is clearly best for any being to attain the real end, yet, if that cannot be, the nearer it is to the best the better will be its state. It is for this reason that the earth moves not at all and the bodies near to it with few movements. For they do not attain the final end, but only come as near to it as their share in the divine principle permits. But the first heaven finds it immediately with a single movement, and the bodies intermediate between the first and last heavens attain it indeed, but at the cost of a multiplicity of movement.

 

[אריסטו אומר כאן שאפשר להסתכל על הפעולות של הכוכבים הנמוכים כדומים לפעולות של בעלי חיים (הכוונה גם לאדם) וצמחים. בעולם הארצי הפעולות של האדם הן המגוונות ביותר, כי יש הרבה תכליות של טוב שאדם יכול להשיג, לכן פעולותיו שונות זו מזו ומכוונות לתכליות שמחוץ לו. לעומת זאת מי שהוא מושלם לגמרי (הכוונה כאן לאלוה שאינו נע כלל), אינו צריך לשום פעולה כי הוא עצמו התכלית. בעלי החיים הנמוכים מהאדם יש להם פחות מגוון של פעולות, ולצמחים יש פעולה מועטה ומסוג אחד. כי או שיש להם רק טוב אחד שניתן לרכוש (כמו שבאמת יש גם לאדם), או אם יש כמה, כל אחד מהם תורם ישירות לטוב העליון (כתוב כאן דבר גדול. שאם האדם היה יודע את האמת, שיש לו רק תכלית אחת של טוב, דהיינו השגת הבורא, פעולותיו היו מועטות כמו של צמח).

אם נסתכל למשל על בני אדם שמנסים להשיג בריאות, מי שגופו בריא ושלם ביותר לא יצטרך שום פעולה. מי שקצת פחות ממנו יצטרך פעולה אחת מועטה וקלה, ומי שעוד פחות יצטרך פעולה מורכבת וקשה. מי שעוד יותר רחוק מהבריאות, כל כמה שיתאמץ לא יוכל לעולם להגיע לבריאות שלמה ולכן הוא יסתפק בתכלית של בריאות שהיא רק קרובה לבריאות שלמה, ותכלית כזו קל יותר להשיג ולכן הוא יצטרך פחות פעולות ומאמץ.

לפי זה הבינונים יפעלו יותר מכל האחרים, גם מאלה שמעליהם וגם מאלה שמתחתיהם. הם עדיין יכולים להשיג את התכלית השלמה אבל בקושי רב, אלה שמעליהם יכולים להשיג אותה בקלות יותר, ואלה שמתחתיהם לא יכולים להשיג אותה כלל ומסתפקים בתחליף שקרוב לתכלית הטוב, ולכן קל להם להשיג את התחליף ואינם זקוקים לפעולות רבות כל כך. וכך הוא בכוכבים, שהשמש והירח מסתפקים בתחליף להשגת הבורא השלמה (האפשרית לנברא), ולכן קל לשמש ולירח להשיג יותר מאשר למאדים צדק ושבתאי שמעליהם, שמאדים צדק ושבתאי יכולים להשיג את התכלית השלמה אבל הם נדרשים לשם כך לפעולות רבות מגוונות ומורכבות יותר, ולכן יש בהם יותר גלגלים שמניעים לכיוונים שונים.

.

מבואר כאן שהתנועה של הכוכבים היא מאמץ שהם עושים כדי להשיג את הבורא, התנועה גורמת להשגת הבורא, וככל שההשגה הזו רחוקה יותר, נדרשת תנועה מורכבת ומרובה יותר.

יש לשאול מה הקשר בין התנועה להשגה.

.

.

במו"נ ב' ד' כתב על תנועת הגלגלים:

"אם כן הגלגל הוא בעל שכל. ואין כל מי שיש לו שכל שיצייר בו עניין אחד, ותהיה לו נפש בה יוכל להתנועע, מתנועע כשיצייר; כי הציור לבדו לא יחייב תנועה. כבר התבאר זה בפילוסופיאה הראשונה, והוא מבואר, שאתה תמצא מעצמך, שתצייר עניינים רבים ואתה יכול להתנועע אליהם, אך לא תתנועע אליהם בשום פנים, עד שתתחדש לך תשוקה בהכרח לעניין ההוא אשר ציירתו, ואז תתנועע להגיע אל מה שציירתו. הנה כבר התבאר גם כן, שאין הנפש אשר בה תהיה התנועה, ולא השכל אשר בו יצויר הדבר, מספיקים בהתחדש כמו זאת התנועה, עד שתחובר אל זה תשוקה לעניין ההוא המצויר. ויתחייב גם כן מזה שיהיה לגלגל תשוקה למה שציירהו, והוא הדבר האהוב, והוא האלוה יתעלה שמו. ובאלו הפנים אמר שיניע האלוה הגלגל; רצוני לומר, בהיות הגלגל כוסף להדמות במה שהשיג, והוא העניין ההוא המצויר, אשר הוא בתכלית הפשיטות, ואין שינוי בו כלל ולא התחדשות עניין, והטוב ממנו שופע תמיד. ואי אפשר כן לגלגל, מאשר הוא גשם, אלא אם תהיה פעולתו תנועת סיבוב, לא דבר אחר – כי זה תכלית מה שאפשר בגשם שתתמיד פעולתו עליו, והיא הפשוטה שבתנועות ההוות בגוף, ולא יהיה בעצמו שינוי ולא בשפע מה שיתחייב מתנועתו מן הטובות."

הגלגל משיג את הבורא ומשתוקק אליו (לפעמים כתוב שהוא משיג את השכל הנבדל השייך אליו, והכוונה היא שהשכל הנבדל הוא האספקלריא והצמצום שמבעדו הוא יכול להשיג את בבואת גילוי הבורא, כמו שבעולמנו הארצי הטבע, שהוא הצורות שמצייר השכל הפועל, שהוא השכל הנבדל ששייך לעולמנו, הוא האספקלריא שדרכה אנו יכולים להשיג את השתקפות בבואת גילוי חכמתו ורצונו של הבורא שרצה לצמצם ולגלות לנו). מכח תשוקתו הוא רוצה להידמות לבורא. התשוקה היא להתאחד, בדרך של זיווג שהוא התאחדות גמורה ומוחלטת ובעת ובעונה אחת גם שמירה על הקיום הפרטי הנפרד של הזכר והנקבה בפני עצמם. ההתאחדות של הזיווג היא על ידי שהגלגל מנסה להיות דומה ככל יכולתו לבורא.

הצד של הנקבה בזיווג הוא להשיג שמצד עצמה אין לה מאומה, שום דבר משלה, והיא רק כלי קיבול ריק לשפע שבא מהזכר. השפע הוא צורה, והתאחדות עם צורה, קבלת השפע של צורה, הוא להידמות לה. למשל אם יש חותם שמוטבע בשעווה, אחרי ההטבעה הציור בשעווה הוא אותו ציור שהיה בחותם. וכעת הם אחד, כמו ששני עותקים של אותו ספר הם אחד. הנייר שונה אבל הצורה, התוכן, הוא אותו תוכן, והם באמת אחד.

(כמובן למה שאני כותב זכר ונקבה כאן אין שום שייכות לגברים ונשים שחיים בעולם. אלה אידיאות מופשטות לגמרי, פילוסופיות וסכמטיות. בחיים המציאותיים הכל מורכב מהתלבשויות חלקיות של אידיאות באופן מורכב עד מאוד שמשתנה כל הזמן, ובכל אדם יכולה פעם להתלבש אידיאה זו ופעם אידיאה זו. תלמיד שמקשיב לרבו הוא נקבה כלפי הרב אבל הוא זכר ביחס לגופו שהוא משליט עליו את הצורה כדי שלא יפריע לו להקשיב, אשה שמלמדת תלמידים היא זכר כלפיהם באותו זמן והיא נקבה ביחס לחכמה שאותה היא משיגה באותו זמן, וכו' וכו' באינספור אופנים שונים)

.

.

(ביאור בעניין איך תנועת הגלגלים שייכת לתשוקה שלהם)

ההידמות של הגלגל אל הבורא הוא באמצעות התנועה שלו. התנועה היא עצם המציאות, להיות נמצא פירושו להיות נע (עיין במאמר התנועה יסוד ההוויה שנמצא בעיונים בפילוסופיה אריסטוטלית רשימה 35). בעולם החומרי להיות נמצא פירושו להיות צורה שמצטיירת בחומר, והצטיירות התנועה בחומר היא תנועה, כמו גלים בים שהצטיירות צורת הגל במים היא עצם התנועה של המים כשלעצמה.

.

גם אצל בני אדם ההידמות לבורא דורשת תנועה. השכל משיג את המושכלות המופשטות הנצחיות שהן קבועות ואין בהן תנועה. אבל הצד הגשמי שבאדם מוכרח לנוע כדי להידמות לבורא. זהו ההליכה בדרכיו שכותב הרמב"ם בסוף המורה נבוכים שהיא נובעת בהכרח מההשגה השכלית ומשלימה אותה, שהיא מדבקת גם את הצדדים החומריים באותה דביקות של ההשגה השכלית.

להיות בתנועה מעגלית זה דמיון לבורא בכך שזה השינוי המועט ביותר שייתכן לנברא, ובכך הוא נדמה לנצח שהוא חוסר תנועה מוחלט, והשגת הבורא בתכליתה העליונה היא השגת המציאות של נצח. וכן הבורא משפיע, והגלגל בתנועתו המעגלית משפיע על כל מה שמתחתיו, שהוא מניע ותנועה היא מציאות ובכך הוא משפיע מציאות.

כל זה כלול במה שכתב אפלטון בטימיאוס שהזמן הוא צלם נע של הנצח.

מאדים צדק ושבתאי למשל כיוון שהשגתם נמוכה יותר משל גלגל כוכבי השבת, יותר קשה להם להשיג את הנצחיות חסרת השינוי ואת ההשפעה הנובעת ממנה, ולכן גם קשה להם יותר לנוע לפי השגה כזו, והם צריכים תנועות יותר מורכבות כדי להגיע לבסוף לתנועה שיש בה את הדמיון הגדול ביותר שאפשרי להם למה שהשיגו מהבורא. (השמש והירח יכולים להגיע רק לתחליף נמוך יותר של ההשגה הזו, ולכן אינם צריכים לנוע כל כך הרבה)

.

יש עוד סוד בתנועה הזו, שהמורה נבוכים לא אמר כאן בפירוש אלא רק רמז לו, שככל שהנקבה יותר יודעת שאין לה משלה מאומה, כך השפע של הזכר אליה רב יותר. היא יותר כלי. ההתבטלות שלה מעוררת את הזכר לזיווג. הזכר כאן הוא נצחי ומופשט, ואצלו תנועה היא היפך ממציאות, ותנועת הנקבה היא הביטול מציאות מצידה כלפיו. ככל שהנקבה מרגישה יותר שיש לה מציאות משלה, כך היא צריכה עמל יותר גדול של ביטול מציאות כדי להיות כלי למשפיע. לכן הגלגלים התחתונים צריכים יותר תנועה. זה גם העומק של ענין ההתעמלות שאריסטו המשיל לו את תנועת הגלגלים, הרי לכאורה מאמץ אמור לשחוק ולקלקל את הגוף, כמו במכונה שמאמץ רב מקלקל את חוזקה. אלא הסבל והיגיעה הם תחושה של חסרון, ביטול העצמי, ודווקא מזה נמשך שפע המציאות שהוא הבריאות והחוזק. פעילות חזקה של שריר הורסת את רקמת השריר, וכשהיא נבנית מחדש היא חזקה ובריאה יותר ממה שהיתה מקודם.]

.

.

As to the difficulty that into the one primary motion is crowded a vast multitude of stars, while of the other stars each has been separately given special movements of its own, there is in the first place this reason for regarding the arrangement as a natural one. In thinking of the life and moving principle of the several heavens one must regard the first as far superior to the others. Such a superiority would be reasonable. For this single first motion has to move many of the divine bodies, while the numerous other motions move only one each, since each single planet moves with a variety of motions. Thus, then, nature makes matters equal and establishes a certain order, giving to the single motion many bodies and to the single body many motions.

And there is a second reason why the other motions have each only one body, in that each of them except the last, i.e. that which contains the one star, is really moving many bodies. For this last sphere moves with many others, to which it is fixed, each sphere being actually a body; so that its movement will be a joint product. Each sphere, in fact, has its particular natural motion, to which the general movement is, as it were, added. But the force of any limited body is only adequate to moving a limited body.

The characteristics of the stars which move with a circular motion, in respect of substance and shape, movement and order, have now been sufficiently explained.

 

אריסטו מבאר כאן את השאלה ששאל מקודם, למה בגלגל החיצון קבועים אינספור כוכבי שבת, ובשאר הגלגלים שתחתיו בכל גלגל יש רק כוכב אחד (במורה נבוכים כתב שמעל גלגל כוכבי השבת יש עוד גלגל תשיעי הנקרא ערבות שאין בו כוכבים כלל והוא הגלגל החיצון. כאן אריסטו מדבר כאילו גלגל כוכבי השבת הוא הגלגל החיצון. זו סוגיא גדולה ועמוקה בפני עצמה ולא אאריך בה כאן).

ההסבר הראשון הוא שזה נובע מהפער הגדול בין מדרגת הגלגל המקיף לשאר הגלגלים. יש בזה סדר טבעי שהגלגל האחד מניע כוכבים רבים, והכוכבים היחידים מונעים על ידי הרבה תנועות.

כל כוכב לכת יש לו כמה גלגלים שכל אחד מניע אותו תנועה אחרת ותנועתו הסופית היא סכום כל ההנעות האלה.

בספר של רוס על אריסטו בעמ' 97 כתב על זה:

"Eudoxus (אסטרונום שחי לפני אריסטו, ואריסטו מזכיר אותו) had by an amazing mathematical feat succeeded in decomposing the apparent motion of the sun and moon into three rotatory movements. Suppose, he said, a sphere rotating uniformly, and having fixed in its surface the poles of a smaller concentric rotating sphere (these being different from its own poles). Suppose a third sphere related to the second as the second is to the first. A body on the equator of the third sphere will have a motion which is the compound of the three rotations; and by assigning certain speeds and directions to the three rotations you can get a compound motion which answers to the observed motion of the sun and moon. Similarly the motion of each of the planets may be decomposed into four rotations.

Callippus, with more accurate observations before him, found it necessary to suppose five spheres to account for the motions of the moon, the sun, Mercury, Venus, and Mars.

באריסטו זה נמצא במטאפיזיקה למבדא פרק ח.

.

.

לפי קליפוס יש חמישה גלגלים לכל כוכב. כלומר חמישה כוחות מניעים שכל אחד מהם הוא כדור שמסתובב סביב צירו. כל כדור קבוע בתוך כדור אחר, כלומר הצירים שלו הם על הכדור שעוטף אותו, אבל לא במקום של הצירים של הכדור העוטף. כל הגלגלים נעים ביחד, במהירויות וכיוונים שונים, ותנועת הכוכב היא סכום כל תנועותיהם.

תמונה להמחשה:

CbnDxkEVAAEBUwT.png

כל המקומות שיש בהם צירים נעים באותו זמן, כך כל סיבוב של כל גלגל משפיע על הגלגל הפנימי שרק בו יש כוכב, שנע בתנועה מורכבת מאוד. להבין את זה כראוי באופן מדוייק יש ללמוד אסטרונומיה כראוי. כאן אני רק מנסה לבאר את העניין באופן כללי מאוד ורחוק מאוד מדיוק והבנה ברורה.

כשצופים בכוכבי הלכת רואים שתנועתם בשמיים מורכבת מאוד ולכן יש צורך בריבוי גלגלים כדי להתאים את התיאוריה לתצפיות.

תנועת כוכב מאדים על רקע כוכבי השבת:

 

יש להתפעל שהקדמונים ראו תנועות כאלה של כוכבי הלכת על רקע כוכבי השבת לאורך זמן, וכן ראו את התנועה של הזריחה והשקיעה היומית של הכוכבים, תיארו בדייקנות את התנועות, והצליחו למצוא מודל שיסביר בדייקנות את התנועות האלה באופן של צירוף תנועת כדורים מושלמים בתנועה ישירה במהירות אחידה.

.

.

ההסבר השני הוא שכל גלגל, כולל הגלגל החיצון, כשהוא לבדו בפני עצמו יש בכוחו להניע רק כוכב אחד. מה שהגלגל החיצון מניע הרבה כוכבים זה משום שהוא לא מניע אותם לבדו, אלא הוא מחובר עם כל הגלגלים האחרים וכולם משתתפים בהנעה ביחד והיא פרי המאמץ המשותף של כולם, ולכן יש בכוחה להניע הרבה כוכבים.

גם זה כמובן צריך ביאור.

התרגום שאני משתמש בו כאן הוא של סטוקס מהמדורה הקלסית שבעריכת דיויד רוס. אני מעתיק כאן תרגום משובח אחר, של גתרי, שנראה שכאן הוא יותר נכון:

2019-06-22 00_47_44-On the heavens _ with an English translation by W.K.C. Guthrie ... - Full View _.jpg

 

.

.

13

It remains to speak of the earth, of its position, of the question whether it is at rest or in motion, and of its shape.

I. As to its position there is some difference of opinion. Most people – all, in fact, who regard the whole heaven as finite – say it lies at the centre. But the Italian philosophers known as Pythagoreans take the contrary view. At the centre, they say, is fire, and the earth is one of the stars, creating night and day by its circular motion about the centre. They further construct another earth in opposition to ours to which they give the name counterearth. In all this they are not seeking for theories and causes to account for observed facts, but rather forcing their observations and trying to accommodate them to certain theories and opinions of their own.

But there are many others who would agree that it is wrong to give the earth the central position, looking for confirmation rather to theory than to the facts of observation. Their view is that the most precious place befits the most precious thing: but fire, they say, is more precious than earth, and the limit than the intermediate, and the circumference and the centre are limits. Reasoning on this basis they take the view that it is not earth that lies at the centre of the sphere, but rather fire. The Pythagoreans have a further reason. They hold that the most important part of the world, which is the centre, should be most strictly guarded, and name it, or rather the fire which occupies that place, the ‘Guardhouse of Zeus’, as if the word ‘centre’ were quite unequivocal, and the centre of the mathematical figure were always the same with that of the thing or the natural centre.

But it is better to conceive of the case of the whole heaven as analogous to that of animals, in which the centre of the animal and that of the body are different. For this reason they have no need to be so disturbed about the world, or to call in a guard for its centre: rather let them look for the centre in the other sense and tell us what it is like and where nature has set it. That centre will be something primary and precious; but to the mere position we should give the last place rather than the first. For the middle is what is defined, and what defines it is the limit, and that which contains or limits is more precious than that which is limited, seeing that the latter is the matter and the former the essence of the system.

II. As to the position of the earth, then, this is the view which some advance, and the views advanced concerning its rest or motion are similar. For here too there is no general agreement. All who deny that the earth lies at the centre think that it revolves about the centre, and not the earth only but, as we said before, the counter-earth as well. Some of them even consider it possible that there are several bodies so moving, which are invisible to us owing to the interposition of the earth. This, they say, accounts for the fact that eclipses of the moon are more frequent than eclipses of the sun: for in addition to the earth each of these moving bodies can obstruct it. Indeed, as in any case the surface of the earth is not actually a centre but distant from it a full hemisphere, there is no more difficulty, they think, in accounting for the observed facts on their view that we do not dwell at the centre, than on the common view that the earth is in the middle. Even as it is, there is nothing in the observations to suggest that we are removed from the centre by half the diameter of the earth.

Others, again, say that the earth, which lies at the centre, is ‘rolled’, and thus in motion, about the axis of the whole heaven, So it stands written in the Timaeus.

 

אריסטו מביא כאן את שיטת הפיתגוראים שהשמש במרכז היקום וכדור הארץ נע סביבה. הוא טוען שדבר זה מופרך מהתצפיות. וטוען שהפיתגוראים לא מתחילים מהתצפית ואחר כך מנסים להסביר מה שרואים בתצפית, אלא יש להם תיאוריות שהגו אותן לפני התצפית, והם מנסים ליישב את מה שרואים בתצפית עם התיאוריות שלהם.

הוא אומר שאין לחשוב שהמושג מרכז הוא חד משמעי. אלא יש הבדל בין המרכז במובן המופשט לעומת המרכז במובן הטבעי, או המרכז במובן שמצד החיות לעומת המרכז במובן שמצד הגוף (הוא קורא למובן המופשט "מתימטי", וכמובן אינו מתוון באופן מדוייק למתימטיקה אלא משום כבוד אלהים הסתר דבר אינו רוצה לומר רוחני או מופשט, וכך דרכו בכל מקום להצניע כל מה שרוחני).

במובן המופשט הפיתגוראים צודקים שהשמש במרכז, אבל אין ללמוד מזה שבמובן הטבעי הגשמי השמש במרכז, אלא במובן הגשמי הארץ במרכז.

בכל מקום שאריסטו מביא את הפיתגוראים ואת אפלטון וחולק עליהם, כוונתו רק לומר שבמובן הטבעי הגשמי דבריהם אינם נכונים, ואינו חולק עליהם במובן העמוק המופשט. הפיתגוראים הוא כינוי על דרך רמז לדברים שאריסטו רוצה לומר במדרגה של עולם האצילות, ואפלטון הוא כינוי בדרך רמז לדברים שאריסטו רוצה לומר מבחינת עולם הבריאה. מה שאריסטו אומר בפני עצמו הוא דברים שהוא אומר מבחינת עולם היצירה והעשיה. במקום אחר ביארתי עניין זה.

כל הטעויות שאנשים טועים, הן משום שהם משיגים דבר מה אבל לא מבינים שיש בחינות שונות של עולמות ולא משייכים כל השגה לבחינת העולם שאליו היא שייכת. למשל כתוב בתורה שלבורא יש גוף. אם זה כתוב בתורה בהכרח זו השגה אמיתית, רק שהיא אמיתית רק בעולם האצילות. עולם האצילות הוא מה שהבורא ידע לפני הבריאה על מה שייברא ורצה בו, ולכן מצד זה הבריאה היא אחד לגמרי עם הבורא שהרי היא נבעה מהחלטה קדומה שלו לפני הבריאה, ולפני הבריאה זה בהכרח הוא עצמו שהרי אין שום דבר אחר, והרי הוא חשב גם על הגשמיות והרי מצד זה הגשמיות היא הוא עצמו. אבל לומר שבעולם היצירה והעשיה לבורא יש גוף זו כפירה גמורה. וכך בכל דבר.

לכן אריסטו מתקיף בחריפות את הדעות שהוא מביא מהפיתגוראים ואפלטון, כמו שהרמב"ם מתקיף את הדעה שלבורא יש גוף. ההתקפה היא כדי לגרש את התפישה של עולם האצילות או הבריאה מעולם היצירה והעשיה, שזה הגשמה, וזה כדי למקם את התפישות הגבוהות במקומן ולא כדי לחלוק עליהן לגמרי.

גם שאר הפילוסופים שאריסטו מביא, תמיד זה כדי להציג תפישה מסויימת, שלפעמים הוא משתמש בה כהיפך הדעה של עצמו כדי לחדד את האמירה שלו. וכמו שהמורה נבוכים מביא את המדברים והפילוסופים. דעת האטומיסטים שאריסטו מרבה להביא ממלאת אצלו את התפקיד של שיטת המדברים שהרמב"ם מביא (אע"פ שהמדברים היא שיטת קנאות דתית, והאטומיסטים היא שיטה אתאיסטית מטריאליסטית, ביסודן הן אחד וכמו שביארתי לעיל חלק א' בפרקים על המדברים). טפשי מאוד לחשוב שאריסטו טרח לתת לנו ליקוט מקרי של ידיעות חלקיות וחסרות על ההיסטוריה של הפילוסופיה בימיו, רק כדי להעשיר את הידע האקדמי שלנו על השיטות הקדומות. כאילו אריסטו היה דוקטור יבש באוניברסיטה שעוסק בליקוט ידיעות משעממות וחסרות כל חשיבות לחיים על ההיסטוריה של הפילוסופיה.

.

בסוף הפרק אריסטו מביא את שיטת אפלטון שהארץ סובבת סביב צירה שהוא הציר של כל היקום, וכיוון שכל היקום מסתובב סביב ציר זה כמו הארץ איננו יכולים להבחין בתנועה זו. סיבוב זה לא נובע מתצפיות אלא מתיאוריה רוחנית, ואריסטו לא חולק ולא מעיר אלא רק מביא את הדברים.

המקור של זה בטימיאוס:

2019-06-22 01_36_23-אפלטון ליבס כרך ג_ - PDF-XChange Editor2019-06-22 01_37_48-אפלטון ליבס כרך ג_ - PDF-XChange Editor2019-06-22 01_38_50-אפלטון ליבס כרך ג_ - PDF-XChange Editor2019-06-22 01_39_16-אפלטון ליבס כרך ג_ - PDF-XChange Editor

 

בתחילת הקטע, אפלטון אומר שכוכבי הלכת הוכנסו למעגלים בהם נקף השונה. ואחר כך אומר שהם קיבלו חיים ואז סרו למרותה של תנועת הזהה ונעשו מתנועעים בתנועה שמורכבת מתנועת השונה ומתנועת הזהה.

זהה

.

.

 

המפתח כאן הוא לשון המו"נ א ע"ב (שמקורו מטימאוס):

"דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד, לא זולת זה, רוצה-לומר כי כדור הגלגל הקיצון בכל מה שבו הוא איש אחד בלא ספק, כראובן ושמעון באישות, והשתנות עצמיו, רוצה-לומר עצמי זה הכדור בכל מה שבו, כהשתנות עצמי איש איש מבני אדם על דרך משל. וכמו שראובן על דרך משל הוא איש אחד, והוא מחובר מאברים מתחלפים, בבשר ועצמות וגידים, ומליחות משתנות, ומרוחות, כן זה הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים, ומן היסודות הארבעה, ומה שהורכב מהם, ואין רקות בו כלל, אלא מקשה מלא, נקודת מרכזו כדור הארץ"

המציאות כולה היא איש אחד, והעצמים השונים הם איברים באותו איש אחד. נפש האדם היא אחת לגמרי, יש לה חיות אחת ותנועה אחת. בבחינת הנפש האדם הוא אחד לגמרי ואין בו שום איברים. הנפש בעצמה היא מופשטת, ודבר מופשט מחומר הוא אחד פשוט, אין בו שום חלוקת איברים.

לכל איבר בגוף יש מבנה משלו, וצורה משלו, ותכלית משלו, ויש בו כח חיים משלו, כמו נפש משלו. למשל העין רואה כי יש בה צורת כח ראיה שזה הנפש החיה של העין. החיות המתפרטת לאיברים שונים היא רובד אחר של מציאות מהחיות האחת של הנפש המופשטת.

הנפש היא גם מופשטת וגם שורה בגוף. מצד היותה מופשטת היא אחת לגמרי ומצד שהיא שורה בגוף היא מתפרטת לאיברים שונים שלכל אחד מהם יש כוחות ותנועות משלו.

שני הרבדים האלה חיים בבת אחת במקביל זה לצידו של זה. הם נפרדים לגמרי, הם בחינות שונות, ועדיין הם פועלים זה לצד זה. למשל מצד הנפש המופשטת כולי רוצה לחלוטין להמשיך ללמוד באריסטו ללא הפסקה, אבל מצד הנפש החלה באיברי הגוף, אני מרגיש רצון לנוח ורצון לאכול ורצון ללכת קצת לטייל ולהתגרד ולהתעטש וכל כיו"ב. הרצונות האלה פועלים בי ביחד במקביל. כמו סוסים שרתומים לאותה עגלה וכל אחד מושך לכיוון אחר. התנועה שלי למעשה תהיה סכום כל המשיכות השונות האלה, אלמד באריסטו זמן מה אבל בעצלות ובקצת חוסר ריכוז בגלל הכוחות האחרים שפועלים בי, ואז אנוח ואטייל ואוכל ואהיה משתעמם מהפעולות האלה כי יש בי כח שרוצה ללמוד באותו זמן וכו' וכו'.

הכח המניע שבא מהנפש המופשטת, הוא תנועת הזהה שמדבר בה אפלטון. הכח המניע שבא מהנפש כשהיא בחומר, הוא תנועת השונה שמדבר בה אפלטון.

זה מה שאריסטו אמר לגבי הפיתגוראים ששאלת המרכז אינה חד משמעית, יש מרכז מבחינת המופשט ויש מרכז מבחינת הטבע והגוף. בגוף המרכז הוא הלב. בנפש המרכז אינו הלב אלא שורש מקור התשוקה שלה לבוראה, שהוא גם מקום קבלת השפע מלמעלה, על דרך זיווג שהוא תשוקה של הנקבה החסרה והשפעה של היש מהזכר. התשוקה הזו היא האש שבה מדברים הפיתגוראים, וזה הדבר היקר שצריך שמירה, ומכח זה הם אמרו שהאש דהיינו השמש היא במרכז (לכן אריסטו לא העיר שהשמש אינה מאש, כי לא מדובר כאן באש טבעית אלא במשל לתשוקה להשיג את הבורא שנמשלה באש וכמו שנאמר על התורה שהיא אש. במקום אחר הארכתי להראות שגם אצל אפלטון גרמי השמיים הם מהחומר החמישי ולא מאש. אפלטון הצניע את זה ולכן יש שטעו בזה, אבל הבאתי ראיות ברורות ומוכרחות. זה באתר של עיונים בפילוסופיה אריסטוטלית ואפשר למצוא לפי חיפוש בתגיות).

.

.

על הנפש האחת אמרו חז"ל במסכת ברכות י א:

"הני חמשה ברכי נפשי [חמישה פסוקים שיש בהם "ברכי נפשי את ה'", בתהילים ק"ג וק"ד] כנגד מי אמרן דוד?

לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה.

מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף

מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית

מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף

מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים

יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו"

.

.

מבחינת הנפש האחת, כל המציאות היא איש אחד, ותנועתה היא תנועה אחת, וכל הגלגלים מחוברים ביחד לתנועה אחת. אם הכל הוא כמו אבן ריחיים אחת שמצויירות עליה טבעות, ברור שהטבעת החיצונית תנוע מהר יותר מהטבעת שפנימית יותר, בדיוק לפי יחס המרחק שלהן מהמרכז. זה מה שכתב אריסטו לעיל והקשיתי עליו מכך שתנועות הגלגלים עצמאיות. הם באמת תנועות עצמאיות מצד תנועותיהם כאיברים בגוף, מצד שהם נפש בחומר. אבל מצד תנועת הגוף כולו כאחד, הם נעים ביחד כגוף אחד. (המשל של אבן ריחיים הוא רק לצורך הפשטות, באמת הגלגלים הם כדורים, זה בתוך זה כמו גלדי בצל).

.

למשל אם כלב רואה מזון, נפשו משתוקקת למזון והיא נעה אל כיוון המזון. זו תנועה אחת. נפשו נעה כאחד אל המזון בתכלית אחת והשתוקקות אחת וכח מניע נפשי אחד ונפש אחת שנעה אל מחוז חפצה אחד. אבל אם נסתכל על גופו של הכלב, הרי ליבו נע בפעימות להזרים דם, ריאותיו נעות בתנועת נשימה, שתיים מרגליו נעות קדימה בעוד שתים אחרות נשארות במקום עד שיושלם הצעד, עיניו נעות לכל הצדדים לראות את הדרך ולהישמר מאויבים, וכו' וכו'.  כל תנועות האיברים האלה גם הן נובעות מנפש חיה, לכל איבר יש נפש חיה משלו כאיבר, צורה משלו. תנועות האיברים המרובות משועבדות לתנועה האחת של הנפש, הריאות נושמות מהר לאפשר את הריצה ולכן גם הלב דופק חזק יותר, וכל איבר מתכוון לנוע לתכלית ההגעה אל המזון. ובכל איבר יש כמה כוחות שמניעים בבת אחת, יש בכל האיברים את הכח של השאיפה קדימה שהוא הכח של הנפש האחת הכללית, מי שרץ כך הרגיש שכל תא בגופו נע קדימה כאחד. הנפש שרוצה לרוץ קדימה שורה בכל תא ומניעה אותו קדימה. ביחד עם זה יש לכל איבר את כח העצלות הפרטי שלו שמניע אותו לעצור. ויש לו את הכח שמניע אותו לפעול לפי צורתו כאיבר, ללב לפעום ולריאות לנשום וכו'. ויש גם עוד כוחות, איבר שהתחמם יש כח שדוחף אותו לפעול פעולה שתצנן אותו, יש איבר שממעיט בפעולתו הפרטית כדי לא להפריע, וכגון הקיבה שבשעת ריצה ממעיטה את פעולת העיכול, יש שרירים שפועלים זה לסייע לזה, או פעולת הסרעפת שתומכת בריאות, וכו' וכו'. כלומר לכל איבר יש כח אחד מניע פשוט שיש בו תנועה אחת שהוא הכח הכללי של הנפש המופשטת שהיא אחת לגמרי, זו תנועת הזהה של אפלטון, וזו תנועת הגלגל החיצון שפועלת על כל חלקי היקום כאחד ביחד כאילו כולם גוף אחד מחובר.  ויש לו עוד כוחות רבים שפועלים עליו כל אחד לכיוון אחר. והתנועה למעשה בפועל היא סכום כל הכוחות המניעים השונים. כמו עגלה שרתומה לכמה סוסים שכל אחד מושך לכיוון אחר. אם יש שני סוסים שמושכים לצפון וסוס אחד שמושך לדרום, העגלה תנוע לצפון בכח של סוס אחד.

.

הכח של הנפש המופשטת האחת הכללית הוא כח ההנעה של הגלגל החיצון, והכוחות הרבים השונים שפועלים על האיברים על כל איבר בפני עצמו, הם כמו הגלגלים הרבים שיש לכל כוכב לכת שכל גלגל הוא כח הנעה אחר שפועל על הכוכב.

.

פעם אריסטו מדבר על הכח הכללי ופעם על הכוחות הפרטיים, ובזה מתיישבות כל הסתירות שעמדתי עליהן.

.

מה שאפלטון כתב שהארץ מסתובבת סביב הציר שסביבו כל היקום מסתובב כגוף אחד, כמובן זה מצד תנועת הזהה, התנועה של כל היקום כאיש אחד.

.

.

התנועה מצד הזהה, התנועה הכללית של המציאות כאיש אחד, בה נעים העצמים כתנועת החלק בכל. כלומר כמו בגלגל ריחיים אחד שמצויירות עליו טבעות, כל טבעת נעה בתנועת החלק בכל.

זה מה שכתב המורה נבוכים א ע:

"אמנם המכון בזה הפרק אשר עדיו היתה השבת הדברים כי אמרו "רוכב שמים" – ענינו מסבב הגלגל המקיף ומניעו ביכלתו ורצונו. וכן אמרו בסוף הפסוק 'ובגאותו שחקים' – אשר 'בגאותו' סיבב ה'שחקים' הוציא זה הראשון – אשר הוא 'ערבות' כמו שביארנו – במילת 'רכיבה' ושאריתם – במילת 'גאוה', כי בתנועת הגלגל העליון זאת התנועה היומית יתנועעו הגלגלים כולם כתנועת החלק בכול – וזאת היא היכולת העצומה אשר הניעה הכל ולזה קראה 'גאוה':"

הגאווה מתגלה מהתנועה האחת הכללית.

.

.

לעיל הבאתי שאריסטו כתב שהחום והאור של הכוכבים הוא בגלל החיכוך שלהם עם האויר שמתחת לגלגלים. הוא כותב שכל הכוכבים מאירים בגלל החיכוך הזה, והרי לא כל הגלגלים משיקים לאויר, לכן וודאי כוונתו מצד הנפש המופשטת ששם כולם אחד. כל הגלגלים שהם מהחומר החמישי מתגלה בהם ביותר בחינת הנפש הכללית האחת. העולם של ארבעת היסודות הוא חומר מוחשי ממש, והוא מגלה ביותר את צד החומר. החיכוך שמדובר בו הוא בין הבחינות של נפש מופשטת לגוף. זה חיכוך רוחני, מצד השוני בטבע של המציאות המופשטת והמציאות הגשמית. יש ביניהם סתירה ומלחמה, ויש ביניהם גם תשוקה, דווקא בגלל הניגוד. החומר הוא העדר, והמופשט הוא יש, וההעדר הוא כלי ליש, ולכן יש ביניהם תשוקה כמו בין זכר שמשפיע לנקבה שמקבלת. התשוקה הזו היא מקור השפעת האור והחום שהגלגלים העליונים משפיעים לעולם התחתון. וזו כוונת אריסטו. לכן גם הכוכבים והגלגלים בעצמם לא מתחממים מהחיכוך הזה, אלא הוא רק גורם לחום אצל העצמים של העולם התחתון.

.

לגבי הקולות של הגלגלים, במציאות הגשמית אין סדר הרמוני במהירויות של תנועות הגלגלים. לכן בעולם הגשמי אם היו משמיעים רעש בגלל החיכוך זה היה רעש סתמי ולא הרמוני, והיה גורם להרס העולם. אין ברעש הזה השפעה וזה לא נובע מזיווג ותשוקה, זה לא אותו חיכוך שדובר עליו לגבי האור והחום שהוא תשוקה. אלא זה רעש שמי שהניח את קיומו הניח כך בגלל שתפישתו מגושמת והוא מדמה בדמיונו שגרמי השמיים דומים לעצמים הארציים.

במציאות הרוחנית וודאי היחס בין מהירויות הכוכבים הוא הרמוני. כי במציאות הרוחנית הכל אחד גמור. המציאות כולה היא כמו אבן ריחיים אחת שמצויירות עליה טבעות שהן הגלגלים. טבעת שמרוחקת מההיקף יותר תנוע לאט יותר, והמהירות תהיה מסודרת בדיוק לפי יחס המרחק מההיקף. קול הרמוני הוא ביטוי שנובע מעצמו מתמצית המציאות של מי שמשיג את הבורא, זה עניין שירת המלאכים, והוא קול רוחני שמושג רק בהקשבה רוחנית ולא באזני בשר. אריסטו אומר שאין קול כי אין חיכוך שיגרום לקול, הוא דוחה בזה את ההבנה המגושמת של דברי הפיתגוראים ומשייך אותם לבחינה המופשטת הרוחנית שאליה הם שייכים.

.

.

אפלטון אומר שכל כוכב סובב סביב צירו מצד המחשבות העצמיות שלו, זה מצד הקיום הנפרד כאיבר, תנועת השונה; והוא גם נע קדימה בסיבוב סביב מרכז היקום, שזה מצד תנועת הזהה שכל היקום הוא אחד וכולו נע בתנועה אחת סביב צירו. תנועת היקום כולו היא סביב צירו, כמו שכל כוכב נע סביב צירו. כי היקום כולו הוא כמו כוכב אחד גדול מצד תנועת הזהה.

.

מה שהוא כותב בסוף הקטע שהעתקתי שהארץ היא מניקתנו וממנה לילה ויום וכו', זה עניין עמוק וארוך ואניח למעיין שיחשוב עליו בעצמו.

.

.

הכוחות המניעים של נפש האיברים, כולם תורמים לתנועה האחת שהנפש המופשטת האחת מניעה את הכל. כי הם גילויים פרטיים שלה. וכל גילוי הוא תוספת כח להיות נמצא, כי מציאות פירושה להיות גילוי כבודו של הבורא, וכמו שכתוב כל מה שברא לא ברא אלא לכבודו, וכו'.

כמדומה שלפי זה מתבארות כל הקושיות שהקשיתי על דברי אריסטו, ואם יש קושיא שלא הזכרתי בנקל היא תיושב לפי היסודות האלה.

.

.

.

.

אבן רושד כתב ביאור קצר וביאור ארוך על אריסטו. ביאורו הקצר הוא חזרה על דברי אריסטו כמעט כמו שהם, עם מעט קיצור וביאור. בספר על השמים הרלב"ג כתב תוספת ביאור על ביאורו של אבן רושד. המילים המודגשות הן של אבן רושד, והמילים הלא מודגשות הן מהרלב"ג. אני מעתיק משם מעט קטעים על אותו מקום שהעתקתי מאריסטו. קישור להורדת כל הספר.

אין כאן הרבה חידושים גדולים, אלא רק כתוב בפירוש מה שביארתי. מי שלא זקוק להוכחה יכול לדלג.

2019-06-22 03_51_44-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor2019-06-22 03_53_00-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor

.

.2019-06-22 04_03_26-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor

2019-06-22 04_17_50-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם - PDF-XChange Editor

.

.

2019-06-22 04_19_25-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor

.

.

.

2019-06-22 04_21_25-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor2019-06-22 04_21_40-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor2019-06-22 04_21_53-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor2019-06-22 04_22_09-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor2019-06-22 04_22_40-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor2019-06-22 04_23_23-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor2019-06-22 04_23_47-ספר השמים והעולם בעברית רלבג שלם_ - PDF-XChange Editor

.

.

.

.

לשון אריסטו במטארולוגיה ספר א פרק ג הנוגע לענייננו.

[341a19] We see that motion is able to dissolve and inflame the air; indeed, moving bodies are often actually found to melt. Now the sun’s motion alone is sufficient to account for the origin of warmth and heat. For a motion that is to have this effect must be rapid and near, and that of the stars is rapid but distant, while that of the moon is near but slow, whereas the sun’s motion combines both conditions in a sufficient degree. That most heat should be generated where the sun is present is easy to understand if we consider the analogy of terrestrial phenomena; for here, too, it is the air that is nearest to a thing in rapid motion which is heated most. This is just what we should expect, as it is the nearest air that is most dissolved by the motion of a solid body. [341a29] This then is one reason why heat reaches our world. Another is that the fire surrounding the air is often scattered by the motion of the heavens and driven downwards in spite of itself. Shooting-stars further suffice to prove that the upper region is not hot or fiery; [341a32] for they do not occur there but below; yet the more and the faster a thing moves, the more apt it is to take fire. Besides, the sun, which most of all the stars is considered to be hot, is really white and not fiery.

הוא כותב כאן שתנועת השמש היא המקור לחום שבעולם. כי תנועת גרמי השמיים שמעליה רחוקה מדי ותנועת הירח איטית מדי. החום נובע מהחיכוך עם האוויר, וכמו שכתב בפרקנו. ככל שהשמש קרובה יותר יש יותר חום כי החיכוך של גוף נע עם האוויר מחמם יותר את האוויר שקרוב לאותו גוף.

עוד סיבה לחום שבעולם הוא שהאש היסודית שהיא הכדור הגבוה ביותר בעולם התחתון ונושקת לגלגל הירח, מתפזרים ממנה ניצוצות לכיוון מטה מכח תנועת גלגל הירח.

הוא כותב שהשמש בעצמה באמת היא לבנה ואינה כמו אש. כוונתו שהחום לא מוקרן ממנה כמו שמקובל היום לחשוב שהיא כמו אש שמפיצה חום, אלא החום שבא ממנה נובע מהחיכוך שלה באוויר שמתחת לגלגלים.

.

.

.

.

יותֳר עמוק מהקודם

עיין בעיונים בפילוסופיה אריסטוטלית רשימה 50, במאמר שם שנקרא הנמשל של חכמת הקבלה, שם הבאתי ראיות גמורות לכך שהגלגלים הם לא כמו גלדי בצל, דהיינו שכל גלגל הוא חלול ובתוכו הגלגלים הקטנים ממנו, אלא כל גלגל הוא כדור מלא לגמרי, ובכל זאת כולם זה בתוך זה.

כמובן יש מקומות רבים שכתוב שהגלגלים הם כדורים חלולים וכמו גלדי בצל. כך זה מצד ההסתכלות הטבעית, מבחינת הטבע והחומר. מצד תנועת השונה, של המציאות כשהיא צורות בחומר.

אמנם מבחינת תנועת הזהה, הנפש האחת, כל גלגל הוא כדור מלא.

אם כדורי הגלגלים מלאים, כיצד הם יכולים להיות זה בתוך זה?

אלא לפי האמת הכל הוא רק חילוקים בתפישה. וכמו שילד קטן נמצא בבית המדרש, מבחינתו הוא נמצא בחדר סתם. אם הוא יגדל ויחכים, הוא יגיע להימצא בבית המדרש ולא בחדר סתם.

תיאור של הבדל תפישה כזה יהיה אצל הקדמונים בלשון של מקומות שונים. חדר סתם הוא העולם הזה ובית המדרש הוא העולם הבא. או שחדר סתם הוא גלגל פנימי ובית המדרש הוא גלגל חיצוני. בגלל שהתפישה של חכמה היא גדולה יותר, נאמר שבית המדרש גדול יותר מחדר סתם, ויש גלגל חיצוני גדול שהוא בית המדרש, ויש בתוכו גלגל קטן יותר שהוא חדר סתם.

המציאות החיצונית, הגשמית, מצטיירת לפי המציאות המופשטת, ולכן באמת במציאות המוחשית החומרית יהיו שני גלגלים, אחד גדול ובתוכו שני יותר קטן. במציאות החומרית הגלגל הגדול יהיה חלול, כי ללא זה אי אפשר שיהיה קיים בתוכו גלגל אחר יותר קטן. אבל הנמשל של זה במציאות המופשטת הוא שתי מדרגות של השגה, ושתיהן הן תפישה שלמה בכל המציאות ולכן הכדורים מלאים. התפישה הנמוכה יותר יכולה לתפוש את כל המציאות לפי דרכה, בלי להותיר חלק של העולם שאינה תופשת. כמו שתינוק תופש את החדר של בית המדרש בתפישה מלאה, כל מקום בחדר הוא רואה, רק שהראיה היא לפי מדרגת השגתו. התפישה של החכם באותו חדר קיימת במקביל לתפישה של התינוק, אלה שני רבדים שונים, שכל אחד תופש את הכל. לכן אלה שני כדורים מלאים שקיימים במקביל באותו מקום.

עולם האצילות הוא לא במקום אחר גבוה בשמיים, אלא הוא כאן בכל דבר. בטופס של דו"ח שנתי למס הכנסה יש עולם האצילות. שהרי הבורא לפני שברא ידע מראש שיהיה קיים טופס כזה ורצה והחליט לברוא באופן כזה שיהיה הטופס, והרי שהטופס הוא נביעה מעצמותו יתברך, שלפני הבריאה כשהיה קיים רק הבורא לבדו שם כבר התחילה ההחלטה והרצון והתכנית לברוא עולם, ושם בגדר רצון פשוט שנובע מעצמות הבורא כבר היה גם הטופס של מס הכנסה.

זו תפישה גדולה, וכל המציאות יכולה להיתפש בה, וזה כדור מלא שהכל נמצא בו. ויש כמובן גם תפישה יותר נמוכה שבה טופס מס ההכנסה הוא לא עצם האלוהות, אלא יש נבראים נפרדים מהבורא, ותפישה זו יכולה לתפוש כל דבר במציאות והיא קטנה יותר והיא כדור מלא קטן שקיים בתוך הכדור הגדול יותר.

הגלגל החיצון הוא עולם האצילות, גלגל כוכבי השבת עולם הבריאה, גלגלי כוכבי הלכת עולם היצירה, והארץ עולם העשייה.

.

.

אנו רגילים לתפישת העצמים המוחשיים החומריים שבעולם הארצי. בעצמים האלה יש תפישה חומרית שרואה את החומר שלהם כעיקר המציאות שלהם. גם אם יש בהם צורה שרומזת לעניין מופשט, לנפש חיה מופשטת, אין לזה שייכות לתואר החומרי החיצוני. לפעמים יש אדם שנראה יפה ומלא חיים ובפנים הוא מת לגמרי ומכוער, ויש אדם שנראה מאוד סתמי קטן ואפור, ונפשו יפה ונשגבת עד מאוד. כמו שרבי ירוחם אמר על גדול התלמידים של הסבא מקעלם, בעל הנפש העמוקה והגדולה והחכמה באופן נדיר מאוד, רבי דניאל מובשוביץ, שכשהיו רואים אותו היו בטוחים שמדובר באדם שמתפרנס ממכירת שרוכי נעליים מדלת לדלת. או כמו שמי שלא הכיר את החפץ חיים, כשראה אותו היה בטוח שהוא רואה עגלון פשוט. בעולם הארצי החומרי הגדולה הנפשית לא מתבטאת בחומר, ומי שאצלו בחומר רואים הוד והדר ותפארת וזקן ארוך והדרת פנים מאירות, כמעט תמיד מדובר ברמאי, ועד שלא יוכח בבירור אחרת כך יש להתייחס אליו.

.

אבל בעולם השמיימי הגופים החומריים, שהם הגלגלים והכוכבים, מציירים בתואר החיצוני החומרי שלהם ציור של נפשיות והשגה מופשטים. מי שמסתכל על השמיים, על כיפת התכלת המוארת ביום, ועל שמי הלילה זרועי הכוכבים, מרגיש שזה מבט שממלא אותו השראה והלך נפש שונה. האר"י אמר שכדי לזכות ביראת שמיים צריך לגור במקום שרואים ממנו את השמיים ולהסתכל מדי פעם בשמיים. קראתי פעם ראיון עם אסיר שהיה בכלא עשרות שנים בתא בידוד, וכשיצא אמר שהדבר שהיה הכי חסר לו הוא לראות את השמיים.

כמה שירים נכתבו על הירח והכוכבים והשמיים. אחרי מאות אלפי שורות של דימויים והתפייטות על השמים, עדיין כל משורר תאב לכתוב על השמיים ומרגיש כאילו לא נכתב עליהם עדיין שום דבר.

אנו מוקפים בטבע, והטבע הוא חווייה חזקה מאוד, הוא מדבר אלינו. אנו רואים עצים, שיחים, פרחים, שדות, אדמה, בעלי חיים, נחלים, אגמים, ים, הרים, נוף, וכו'. מי שנפשט עדינה מרגיש הרבה דברים נוכח הטבע, הטבע אומר לו הרבה מאוד. רודולף שטיינר דיבר על כך שבעל חיים כמו כלב למשל רוב הזמן מביט למטה, על המטר הבא של דרכו. זה מה שדרוש לו כדי להשיג את צרכיו. למצוא את דרכו ולראות אם יש מזון וכו'. העמידה על ארבע מפנה את ראשו למטה, וזה המבט העיקרי שלו. האדם התרומם מהליכה על ארבע שמפנה את הראש כלפי מטה אל הליכה על שתיים שמפנה את הראש קדימה. האדם מביט לא רק כדי להשיג את צרכיו אלא עיקר מבטו הוא השתאות. המו"נ אומר שיש באדם עניין שהוא זר לטבע הארצי והוא ההשגה השכלית המופשטת את האלוה. זו ההשתאות, וכמו שכותב החזון איש בתחילת אמונה ובטחון, לראות את החידה שבבריאה, את הגילוי של מי שברא אותה. לשם כך יש להתבונן סביב סביב לראות את הטבע במלוא יופיו וחידתו, זה פשר העמידה של האדם על שתיים.

אבל עדיין כל זה הוא רק כלפי מה שעל הארץ, לא כלפי השמיים. השמיים הם גם טבע, גם חוויה של נוכחות מול הטבע. אבל זה לא נכלל בחוויות הטבע שלנו. המבט למעלה אל השמיים הוא לא טבעי לנו, הוא דורש מאמץ. השמיים מדברים אלינו באופן אחר. קצת מפחיד. רחוק. סתום מאוד. גדול מדי, מסחרר. אין לנו מה לעשות עם זה, אין לנו כלים לעכל את זה, זה לא נוגע בנו. כשרואים מעיין מקסים מפכה בין צמחיה עשירה זה נוגע ונעים וקרוב ומובן ומעורר רגשות ברורים חיוביים מאוד ונעימים מאוד. כשאנו מביטים לשמיים הרגשות אחרים. יש הרבה יותר חידה, זה מפעים באופן קיצוני מדי וזה גם מטריד.

השמיים זה נוף עצום וכביר, טבעי לחלוטין, אין עליו שום חתימה של מעשי ידי אדם, שום קילקול של הנוף הבראשיתי. יש שמטפסים על האוורסט או הר גבוה מאוד בגרינלנד כדי לראות עד מלוא האופק נוף בראשיתי שלא חלה בו יד אדם כלל. זו חוויה כבירה. כל מי שמרים ראשו ומסתכל לשמיים רואה נוף כזה. אבל אנו חיים מתחת לכל הטבע העצום והכביר הזה, החוויה הכבירה הזו של טבע, ולא חווים אותה כמעט. אנו מתלוננים שאנו חיים בערים גדולות וכמעט שלא רואים טבע. והרי די להרים את המבט לשמיים וכדי לראות טבע כביר ועצום. אנשי משלמים ביוקר רב כדי לקנות דירה שמשקיפה לים. והרי להרבה אנשים יש דירה שמשקיפה מהחלונות לשמיים והם לא מעריכים את זה. לא מודעים לזה.

כמדומני שאפילו אצל רוב מי שחובב אסטרונומיה ויוצא לתצפיות בכוכבים וכו', יש ערוץ נפשי של חוויה ותוכן נפרד לשמיים, וזה לא חלק מחוויית הטבע הכללית של אדם שמונח בתוך עולם.

קשה לנו עם השמיים, לכן אנחנו מתחמקים מזה. אני מזמין כאן להתבונן באריכות ועמקות מה בדיוק הקושי שיש לנו בהתבוננות בשמיים, ומה אנו מפסידים מכך שלא מתמודדים עם הקושי הזה. זו עבודה של שנים, לבנות יחסים עם השמיים, ולהבין לעומק את ההשפעה הנפשית המורכבת שיש לזה עלינו. זה היסוד שעליו עומדת הפילוסופיה שמדוברת כאן, בלי זה היא לא תהיה תורת חיים.

.

.

מדובר בתואר החיצוני החומרי של השמיים, לא בהשגות מופשטות, ועדיין יש בו אופן אחר של גילוי מאשר החומר של העצמים שבעולם התחתון.

"יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם.", " כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה", "השמים מספרים כבוד אל ומעש הידיו מגיד הרקיע", וכו' וכו'.

אנשים תופשים כדבר פשוט שהאלוה נמצא בשמיים, כשמדברים על האלוה מצביעים כלפי מעלה.

בברכות מח א מסופר שאביי ורבא כשהיו קטנים נשאלו על ידי רבה למי מברכים. רבא הצביע למעלה כלפי התקרה, ואביי יצא החוצה והצביע כלפי השמיים. ורבה אמר שניכם תהיו חכמים.

רבא הוא מידת החסד, ההתפשטות, והוא אל יצא החוצה כי אין זה שהשמים הם מעונו של הבורא על דרך שמעונו של מלך הוא במצודה גבוהה ושל הנשר בגבהי צוקים נישאים. אלא מדובר על מעלה רוחנית שפירושה מי שאצלו המציאות והוא המשפיע, שהמשפיע הוא למעלה והמקבל למטה. זה שורש המושג של "למעלה", והמושג הגשמי נולד ממנו.

ואביי יצא והצביע על השמיים, כי הוא מצד מידת הדין ומבקש את המקור של כל דבר, והמקור לתפישה של רבא הוא התואר החיצוני של התבנית הגשמית של השמיים, שהוא מצייר בחומר את ענין המעלה של המשפיע מציאות והמקבל מציאות.

החומר הארצי של ארבעת היסודות טיבו שהוא מצייר שהמציאות היא אצלו במובן הכי ראשוני מוחלט ואמיתי. המציאות היא שלו. מה שחומרי הוא זה שממש קיים, דבר מופשט הוא רק רעיון ערטילאי.

(לכן מי שאצלו היותו חכם גדול מצוייר בחומר שלו, שהוא נראה ולבוש כמו רב גדול לכל מי שמביט עליו, פירוש הציור הוא שהמעלה הרוחנית היא שלו, שהאי אצלו מצד מה שהוא בפני עצמו)

כדי לראות את הנפש שבעצם החומרי צריך להעמיק בעיון, לחפש את הקושיות ששוברות את מעטה המבט הראשון החשוך והשקרי, להילחם במבט הראשון השטחי, ולחפש בסדקיו את המבט השני העמוק שרואה את צורת הדבר שמגלה שהמציאות היא לא של העצם בפני עצמו אלא הוא מקבל אותה ממקור המציאות העליון. המבט השני העמוק גם הוא מצוייר בתבנית החיצונית של החומר, אבל הוא בסוד, הוא מוסתר וצריך לעמול הרבה כדי להגיע אליו.

החומר החמישי הוא חומר שמצטיירות בו הצורות ומקבלות מציאות ממשית של עולם העשייה החומרי, אבל הוא לא חשוך ולא משקר, הוא לא מראה כאילו המציאות היא אצלו ושלו. המבט השני העמוק שאחרי העמל הגדול נגלה אצלו מייד במבט ראשון. זו בחינה בחומר שקיימת גם בחומר הארצי. אחרי העיון והעמל כשרואים בחומר את האמת שמתגלה ומצטיירת בו, וכבר שברנו את קליפת השקר, אז אנו רואים בו את בחינת החומר החמישי שיש בו. בעצמים הארציים החומר החמישי נסתר ודורש עמל של השגת הסוד הנעלם. בשמיים החומר החמישי פחות נסתר, כל עדין נפש שמסתכל בשמיים כבר רואה גילוי אלוהות שמשפיעה את המציאות על גרמי השמיים.

בעולם הארצי קיים גם החומר החמישי שהוא בחינת ההשגה של מי שמשיג את הפנימיות והסוד. אצלו העולם הארצי גם הוא עשוי מהחומר החמישי. וכך גם בעולם השמיימי קיים גם החומר העכור הגס של ארבעת היסודות. מי שמשיג את העולם השמיימי בהשגה מגושמת, לא רואה שם את השמיים מספרים כבוד אל, בהשגה שלו השמיים גם הם עשויים גושי אבן  או גז. ולכן כשטסים בחללית ונוחתים על הירח רואים שהוא אבן, ושצדק הוא גוש גז וכו'.

.

.

.

.

אני מעתיק קטע מ"התהוות בעלי החיים" ספר ג פרק י"א, שבו אריסטו אומר שיש אפשרות שיהיו בעלי חיים שחיים על הירח. רואים מזה שהוא ידע שיש תפישה שרואה את הירח כגוש חומר, מן הסתם גוש אבן, וכמו שראינו כשהלכו עליו בני אדם והביאו משם אבנים. ומה שכתב שהירח הוא מהחומר החמישי שאין לו קשיות ולא שום תכונה אחרת, ולכן בוודאי אי אפשר שיחיו עליו בעלי חיים, ושהוא בעצמו חי ומשיג, זה בחינה אחרת. מוכח מזה שאריסטו לא סותר את מה שידוע היום על גרמי השמיים, לפחות מהבחינה שאנו יודעים שהם גושי חומר יסודי כמו החומר של העולם התחתון ולא עשויים מחומר חמישי. ולא כמו הנחפזים לומר שהתגלה שאריסטו טעה בעניין זה.

Generation of Animals iii 11, 761b16-24:

now the sea is not only water but much more material than fresh water and hot in its nature; it has a share in all the parts of the universe, water and air and earth, so that it also has a share in all living things which are produced in connexion with each of these elements. Plants may be assigned to land, the aquatic animals to water, the land animals to air, but variations of quantity and distance make a great and wonderful difference. The fourth class must not be sought in these regions, though there certainly ought to be some animal corresponding to the element of fire, for this is counted in as the fourth of the elementary bodies. But the form which fire assumes never appears to be peculiar to it, but it always exists in some other of the elements, for that which is ignited appears to be either air or smoke or earth. Such a kind of animal must be sought in the moon, for this appears to participate in the element removed in the third degree from earth. The discussion of these things however belongs to another subject.

הוא כותב כאן שלכל אחד מהיסודות שייך סוג של בעלי חיים שיש לו אופי ששייך לאותו יסוד. בעולם הארצי יסוד האש לא מתגלה בפני עצמו. האש היסודית לא מאירה ולא חמה, שהרי אם היתה מאירה בלילה השמיים היו מלאים אור, והיא גם לא חמה.

אלא רק השפעת האש על היסודות האחרים מתגלה בעולם, וההשפעה הזו גורמת שאותם יסודות מושפעים יאירו ויתחממו. לכן אין לחפש את היצורים ששייכים ליסוד האש בעולם הארצי.

היסוד שמרוחק במדרגה השלישית מהארץ (the element removed in the third degree from earth) הוא האש. המדרגה הראשונה הם המים, המדרגה השנייה היא הרוח, והמדרגה השלישית היא האש. מעל גלגל האש המקיף את הארץ נמצא גלגל הירח, הם גובלים זה בזה, ולכן לירח יש שייכות עם האש היסודית עצמה, ולא רק השפעותיה על היסודות האחרים. לכן יצורים ששייכים ליסוד האש יש לחפש אותם באזור של הירח שיש לו מגע עם יסוד האש.

.

.

יש עוד הרבה מאוד להאריך בעניינים האלה. כתבתי כאן רק קצת הקדמה בראשי פרקים קצרים, שתועיל גם לכל המשך דברי הרמב"ם..

.

.

.

.

בפסחים צ"ד ב' נאמר:

"תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין.

אמר רבי, תשובה [קושיא] לדבריהם, מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון.

מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודילמא כבוצינא דריחיא, אי נמי כצינורא דדשא.

חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע, וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע.

אמר רבי ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין"

.

רש"י:

"גלגל – כמין אופן ברקיע שהמזלות נתונים בו גלגל קבוע ואינו מגלגל אלא כעין אופן עגלה המונח בקרקע אבל המזלות מהלכים סביב הילוך מועט ואין מקיפין את הגלגל אלא כל מזל משמש את החמה נד ממקומו ומוליכו עד חבירו וחוזר למקומו לפיכך אין עגלה נראית בדרום ולא עקרב בצפון שהרי אין מקיפין אלא מהלכין הילוך מועט וחוזרין:

לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון – ואי ס"ד גלגל חוזר ומזלות קבועין נמצא גלגל מוליך ומגלגל המזלות לכל ד' הרוחות כשם שהוא מגלגל והיינו כמין אופן ונתון ברקיע חציו למטה מן הרקיע וחציו למעלה מן הרקיע וכשעולה צדו זה שוקע צדו אחר לפי דברי חכמי אומות העולם שאומרים גלגל חוזר ולפי דברי חכמי ישראל שאומרים גלגל קבוע אין לפרש שוקע ועולה אלא במזלות:

דילמא כי בוצינא דריחיא – כברזל התחוב בנקב רחב שברחים שהשוכב עומד במקומו והברזל חוזר ואם באת לגלגל השוכב מתגלגל סביב הברזל והברזל עומד במקומו:

אי נמי כי צינורא דדשא – שהדלת סובבת בחור המפתן העליון והמפתן במקומו עומד ואם באת לגלגל המשקוף הוא מתגלגל סביב הציר והדלת עומד במקומו וכך הגלגל מתגלגל בפני עצמו ומוליך החמה והמזלות קבועים בגלגל אחר בתוכו ואותו הגלגל אינו זז ממקומו אלא גלגל חיצון מוליך חמה על פני כל המזלות אי נמי גלגל חמה מבפנים וגלגל המזלות מבחוץ:

למטה מן הרקיע – זורחת על הארץ כאשר אנו רואין ובלילה למעלה מן הרקיע זורחת ואינה נראית למטה: ה"ג וחכמי או"ה אומרים ביום למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע:

מעינות צוננין – אין לך מים נובעין שאינו צונן ביום יותר מבלילה ואע"פ שמי נהרות חמין הן ביום בחום הקיץ הוא זה מפני שרחקו ממקום נביעתן ונתחממו בחום העולם אבל תכף נביעתן הן צונן ביום לפי שהחמה גבוהה מהן:

ובלילה מעינות רותחין – שהחמה מחממתן תחת הקרקע תדע שבעלות השחר אתה רואה עשן על הנהרות:"

.

.

בהערה בתרגום שוורץ העיר שבגמרא כתוב שרבי הודה שדברי חכמי אומות העולם נראים יותר רק לגבי השאלה על המהלך של השמש. שלפי חכמי ישראל בלילה השמש יוצאת דרך חלון ברקיע אל צידו החיצוני של הרקיע ושם כיוון תנועתה מתהפך והיא נעה מעל הרקיע בכיוון ממערב למזרח וכך חוזרת למזרח ושם היא שוב נכנסת דרך חלון אל מתחת לרקיע וכך היא זורחת שוב. את המהלך של השמש בלילה מעל הרקיע איננו רואים כי הרקיע מסתיר את השמש.

ואילו חכמי אומות העולם אומרים שהשמש גם אחרי השקיעה ממשיכה לנוע באותו כיוון, ונעה מתחת לקרקע ומקיפה את הארץ מלמטה ועולה מחדש ממזרח.

על זה אמר רבי שנראים דבריהם, כי המעיינות בלילה חמים יותר, ומוכח שהשמש נמצאת בלילה מתחת לארץ ושם מחממת את המים שמגיעים משם למעיינות, ולא חוזרת מעל הרקיע.

אבל על השאלה האם האם גלגל חוזר ומזלות קבועים או להיפך, על זה לא היתה הכרעה שדברי חכמי אומות העולם נראים, ואדרבה רבי הקשה על שיטתם (והגמרא אמרה שאפשר לתרץ את קושיותיו והן אינן דחייה מוכרחת).

והרמב"ם הרי כתב שבגמרא נאמר שנראים דברי חכמי אומות העולם על השאלה האם גלגל חוזר, וזה לכאורה לא כמו הגמרא.

.

לענ"ד נראה ששתי השאלות תלויות זו בזו. אם הגלגל נע והכוכבים קבועים בו, אם כן בהכרח בלילה הכוכבים נעים מתחת לארץ וחוזרים למחרת מהצד השני, שהרי הגלגל הוא כמו גלגל או כדור שלם שמסתובב.

אבל אם הגלגל לא נע, ורק הכוכבים נעים לבדם בעצמם, בוודאי הם לא ירצו להקיף מתחת לארץ. בכל מקום שנסתכל תמיד נראה שהשמיים הם כיפה, ולא כדור שלם. ואם הם כיפה שלא נעה, והכוכבים נעים ממזרח למערב, וודאי הם יוצאים מהכיפה וחוזרים מעליה בחזרה למזרח. שהרי מעל הרקיע יש עוד רקיעים נשגבים וזכים יותר, עד הרקיע השביעי הוא כסא הכבוד, והמקום מואר וקרוב לבורא. מתחת לארץ אין שמיים ולא שום רקיע והוא תהום וחושך ואפשר שעל המקום ההוא כיוונו במשנה בחגיגה שאסור לחשוב מה למטה, ובוודאי הכוכבים לא ירצו ללכת לשם אם אין להם צורך.

אחרי שהוכח מכך שהמעיינות מתחממים בלילה שהשמש נעה מתחת לארץ, מוכח מזה גם שהיא מונעת לשם משום שהיא קבועה בגלגל, שהרי מרצונה וודאי לא תלך לשם. והקושיא של רבי מכך שלא מצאנו עגלה בדרום ועקרב בצפון כבר אמרה הגמרא שאינה קושיא מוכרחת. לכן למד מכאן הרמב"ם שגם לגבי השאלה של גלגל חוזר הכריעה הגמרא כדברי חכמי אומות העולם.

לפי רש"י לשיטת חכמי ישראל הכוכבים של המזלות הולכים מעט ואז חוזרים למקומם, ולא נעים במסלול מעגלי, ואפילו לא חצי מעגל. אין חוקיות מתימטית בתנועת הכוכבים אלא הם הולכים כחפצם. מה שתמיד תנועתם חוזרת על עצמה ואינה מקרית זהו משום שאין סיבה שחפצם ישתנה. הם משיגים את האמת בשלמות ובוחרים לעשות את הטוב תמיד ולכן לא משנים את הבחירה שלהם לאן ללכת. אלא אם כן הם צריכים להילחם עם סיסרא או לעצור בגלל מלחמת יהושע וכיו"ב.

אודות nirstern

http://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 46 הערות קצרות על הפשט של מורה נבוכים לפי הסדר – חלק ב פרק ח, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s