60 הערות קצרות על הפשט של מורה נבוכים לפי הסדר – חלק ב פרק כד

חלק ב פרק כד

פרק כד

"כבר ידעת מעניני התכונה מה שקראתו עמי והבינות אותו ממה שכלל אותו ספר המגיסטי, ולא ארך הזמן להתחיל עמך בעיון אחר, ואשר ידעתו כבר שהענין כלו ימשך בסדר התנועות, והסכים מהלכי הכוכבים למה שיראה על שני שרשים, אם גלגל היקף, או גלגל יוצא חוץ למרכז, או שניהם יחד, והנני אעירך על היות כל אחד משני השרשים יוצא חוץ להיקש, וסוף דבר הולך על כל מה שהתבאר בחכמת הטבע. תחלת זה העמיד גלגל היקף סובב על גלגל אחר ולא יהיה סבובו סביב מרכז הגלגל ההוא הנושא אותו, כמו שהונח זה בירח ובחמשת הכוכבים, וזה יתחייב ממנו הגלגול בהכרח, והוא שיהיה גלגל ההיקף מתגלגל ומחליף כל מקומו, וזהו השקר אשר ברח ממנו שיהיה שם דבר יחליף מקומו, ולזה זכר אבובכ"ר ן' אלצאי"ג בדברו הנמצא לו בתכונה שמציאות גלגל היקף שקר. ואמר זה החיוב (ואמר) מחובר אל מה שיתחייב ממנו מן השקר, ר"ל ממציאות גלגל היקף שיתחייבו ממנו שקרים אחרים, והנני אבארם לך, מהם שיהיה הסבוב לא סביב מרכז העולם, ויסוד זה העולם כולו הוא שהתנועות שלש, תנועה מן האמצע, ותנועה אל האמצע, והתנועה סביב האמצע, ואם היה שם גלגל היקף תהיה תנועתו לא מן האמצע ולא אליו ולא סביביו, ועוד שהצעות אריסט"ו בחכמת הטבעית שא"א בהכרח מבלתי דבר קיים סביבו תהיה התנועה, ולזה התחייב שתהיה הארץ קיימת, ואם היה גלגל ההיקף נמצא תהיה זאת התנועה סבוב סביב לא דבר קיים, וכבר שמעתי שאבובכ"ר זכר שהוא המציא תכונה לא יהיה בה גלגל היקף, אבל בגלגלים יוצאים חוץ למרכז לא זולת זה, וזה מה שלא שמעתיו מתלמידיו, ואפילו התבאר לו זה לא הרויח בזה ריוח גדול, כי יציאת המרכז גם כן יש בו מן היציאה ממה שהשרישו אריסט"ו מה שאין להוסיף עליו, וזה הערה לי, והוא שביציאת המרכז ג"כ כבר מצאנו התנועה הסבובית הגלגלית לא סביב האמצע, אבל סביב נקודה נחשבת יוצאה חוץ למרכז העולם, והיא ג"כ תנועה לא סביב דבר קיים, ואם יחשוב מי שאין חכמה לו בתכונה שיציאת המרכזים אחר שהנקודות ההם תוך גלגל הירח כמו שיראה בתחלת מחשבה, היא תנועה סביב האמצע, ואנחנו נקל לו בהיותה סביב נקודה באש או באויר, אף על פי שלא תהיה זאת התנועה סביב דבר קיים, ונבאר לו שכבר התבארו שיעורי יציאת המרכזים בספר המגיסטי כפי מה שהונח שם, ובארו האחרונים במופת האמתי אשר אין ספק בו, כמה שיעור יציאת המרכזים ההם בחצי קוטר הארץ, כמו שבארו בו הרחקים כלם ובעלי השיעור, והתבאר שהנקודה היוצאת ממרכז העולם אשר יסוב סביבה השמש הנקודה ההיא יוצאת חוץ לחלל גלגל הירח בהכרח, והיא למטה מגבנונית גלגל כוכב חמה, וכן הנקודה אשר יסוב סביבה מאדים ר"ל מרכז גלגלו היוצא, היא יוצאה חוץ לחלל גלגל כוכב ולמטה מגבנונית גלגל נגה, וכן מרכז צדק היוצא גם כן בזה הרוחק בעצמו, ר"ל בין גלגל כוכב ונגה, אמנם שבתי מרכז גלגלו היוצא יבא בין גלגלי מאדים וצדק, וראה כמה באלו הענינים מן הרוחק מהעיון הטבעי, וזה כלו יתבאר לך כשתשתכל הרחקים והשיעורים אשר ידעת לכל גלגל ולכל כוכב, ושעור זה כלו בחצי קוטר הארץ עד שיהיה הכל מערך אחד בעצמו לא שיערך יציאת כל גלגל אל גלגלו, ויותר רחוק מזה ויותר מסופק שכל שני הגלגלים אחד מהם תוך האחד ודבר בו מכל צד, ושני מרכזים מתחלפים, שאפשר שיתנועע הקטן תוך הגדול והגדול לא יתנועע, ואי אפשר שיתנועע הגדול על אי זה קוטר שיזדמן, ולא יתנועע הקטן אלא כשיתנועע הגדול יתנועע הקטן בתנועתו בהכרח, אלא אם תהיה התנועה על הקוטר העובר בין (על) ב' המרכזים, ולפי זאת ההקדמה המופתית ולפי מה שיתבאר במופת שהרקות בלתי נמצא ולפי מה שהונח מיציאת המרכזים, יתחייב כי כשיתנועע העליון יניע אשר תחתיו בתנועתו וסביב מרכזו, ולא נמצא הענין כן, אבל נמצא כל אחד משניהם המקיף והמוקף ולא יתנועע בתנועת חברו לא על מרכזו ולא על קטביו, אבל לכל אחד תנועה מיוחדת לו. ולזה הביא בהכרח להאמין גשמים אחרים מגשמי הגלגלים בין כל שני גלגלים, וכמה בזה ג"כ מן הספקות אם היה הענין כן, ואנה יונחו מרכזי הגשמים ההם אשר בין כל שני הגלגלים, ותהיה לגשמים ההם ג"כ תנועה מיוחדת, וכבר באר זה תאבי"ת במאמר יש לו ועשה מופת על מה שאמרנוהו, שא"א מבלתי גשם גלגל בין כל שני גלגלים, וזה כולו ממה שלא בארתיו לך בקראך עמי שלא אבלבל עליך מה שהיה כונתי להבינך אותו, אמנם ענין הנטיה הנזכרת ברחב נגה וכוכב, כבר בארתי לך פנים בפנים והראיתיך המנע ציור מציאות זה בגשמים, ובטלמיוס כבר גילה הלאות בזה כמו שראית, ואמר בזה הלשון ולא יחשוב אדם שאלו השרשים והדומה להם תכבד הויתם, כשישים עיונו במה שהמשלנו, בעיינו אל מה שיהיה מדברים אשר ילקחו בתחבולה ודקות המלאכה ותכבד הויתם, וזה שאין ראוי שיוקש אל הענינים האלהיים הענינים האנושיים, זה תורף דבריו, כמו שידעת וכבר הישרתיך אל המקומות אשר תאמת מהם כל מה שזכרתי לך, מהתבוננות אלו הנקודות אשר הם מרכזי הגלגלים היוצאים, אנה יפלו, שאני לא שמעתי כלל מי ששם זה אל לבו, וזה יתבאר לך מידיעת שיעור קוטר כל גלגל וכמה בין שני המרכזים בחצי קוטר הארץ, כפי מה שעשה המופת הקבאיצ"י באגרת המרחקים, שאתה כשתבחן המרחקים ההם יתבאר לך אמתת מה שעוררתיך עליו, והתבונן רב אלו הספקות אם יהיה מה שזכרו אריסט"ו בחכמה הטבעית הוא האמת, כי לפי דעתו אין גלגל היקף, ולא חוץ למרכז, וכולם יסבו סביב מרכז הארץ, ואיך ימצאו לכוכבים אלו התנועות המתחלפות, או שיש שם צד שיתכן עמו שתהיה התנועה סבובית שוה שלמה ויראה בה מה שיראה, אלא באחד משני שרשים או בשניהם יחד, וכל שכן בהיות כל מה שזכר בטלמיוס מגלגל סבובי הירח ונטותו לצד נקודה יוצאת חוץ למרכז העולם, וחוץ למרכזו היוצא, ימצא בו מה שימנה כפי הנחת השרשים ההם לא יחסר חלק אחד, ויעיד על אמתת זה, אמתת הלקויות הנמנות בשרשים ההם תמיד, ודקדוק עתותם, וזמני חשכם, ושיעורו, ואיך יצוייר עוד שוב הכוכב עם שאר תנועותיו מבלתי גלגל היקף, ואיך אפשר עוד שידומה שם גלגול או תנועה סביב לא מרכז עומד, זהו הבלבול באמת. וכבר בארתי לך פנים בפנים שזה כלו לא יתחייב בעל התכונה, שאין כוונתו שיגיד לנו צורת מציאות הגלגלים איך הוא, אבל כוונתו שיניח תכונה שיתכן בה שיהיו התנועות סבוביות ושוות ומסכימות למה שיושג לעין, יהיה הענין כן או לא יהיה, וכבר ידעת שאבובכ"ר בן אלצאי"ג יספק בדבריו בטבעים הידע אריסט"ו יציאת מרכז השמש ושתק ממנו, והתעסק במה שיתחייב מן הנטיה, להיות פעל יציאת המרכז אינו מובדל מפעל הנטיה, או לא השיגהו, והאמת שהוא לא השיגהו ולא שמעו כלל, כי הלמודים לא נשלמו בזמנו, ואילו שמעו היה מכחיש אותו הכחשה גדולה, ואילו התבאר לו היה נבוך בכל מה שהניחו בזה המין מבוכה גדולה, ואשר אמרתיו לפנים (סוף פ' כ"ב מזה) הוא אשר אשנהו עתה, והוא שכל מה שזכרו אריסט"ו מתחת גלגל הירח נמשך על הקש, והם ענינים ידועי העלה מתחייב קצתם לקצתם, ומקומות החכמה בהם וההשגחה הטבעית מבוארים גלויים, ואמנם כל מה שבשמים לא ידע האדם דבר ממנו אלא בזה השעור הלמודי המעט, ואתה תראה מה שבו. ואני אומר ע"צ מליצת השיר, השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, ר"ל שהשם לבדו ידע אמתת השמים וטבעם ועצמם וצורתם ותנועותם וסבותם על השלמות, אמנם מה שתחת השמים נתן יכולת לאדם לדעתו, מפני שהוא עולמו וביתו אשר ירד בו והוא חלק ממנו, וזהו האמת, כי סבות הראיה על השמים נמנעות אצלנו, כבר רחקו ממנו ונעלו במקום ובמעלה, והראיה הכוללת מהם שהם הורונו על מניעם, אבל שאר ענינם הוא ענין לא יגיעו שכלי האדם לידיעתו, והטריח המחשבות במה שלא יגיעו להשגתו ואין כלי להם שיגיעו בו, אמנם הוא חסרון דעת או מין מהשגעון, אבל נעמוד אצל היכלת ונניח הענין במה שלא יושג בהקש, למי שבאהו השפע האלהי העצום עד שיהיה ראוי שנאמר עליו פה אל פה אדבר בו, זה תכלית מה שאצלי בזאת השאלה, ואפשר שיהיה אצל זולתי מופת יתבאר לו בו אמתת מה שסופק אצלי, ותכלית בחירתי לאמת שאני בארתי בלבולי אלו הענינים, ואני לא שמעתי מופת על דבר מהם ולא ידעתיו."

.

.

כוכבי השבת זורחים והולכים במסלול ישר על פני כיפת השמים ושוקעים. אם מסמנים נקודות על כדור ומסובבים את הכדור סביב צירו, מסלול תנועת הנקודות יהיה כמו מסלול כוכבי השבת. לעומת זאת מסלול כוכבי הלכת, הוא מפותל וסבוך. הם עושים לולאות, נעים אחורה ושוב קדימה. למשל:

.

 

לפי האסטרונומיה של ימינו התנועה הזו מוסברת כך:

1280px-Retrograde_Motion.bjb.svg

השמש במרכז, העיגולים הכחולים הקטנים מסמלים את מסלול כדור הארץ סביב השמש. העיגולים האדומים הקטנים מסמלים את מסלול מאדים סביב השמש. מנקודת המבט שעל פני כדור הארץ נראה כאילו מאדים נע בתנועה מפותלת על רקע כוכבי השבת.

כוכבי הלכת לפי האסטרונומיה של ימינו הם אלה שמקיפים את השמש במעגלים. כוכבי השבת אינם מקיפים את השמש אלא הם שמשות בפני עצמן רחוקות ריבי רבבות מונים יותר ומרוב היותם רחוקים נראים כקבועים ברקיע השמיים. לפי האסטרונומיה של ימינו מה שכדור הארץ סובב סביב צירו גורם שנראה את כוכבי השבת זורחים ושוקעים. כיוון שתנועת הארץ סביב צירו היא סדורה כך גם מהלך כוכבי השבת בשמיים נראה סדור.

כיוון שכוכבי הלכת מקיפים אף הם את השמש כמו כדור הארץ, תנועתם כשמסתכלים מכדור הארץ נראית על רקע כוכבי השבת לא סדורה וכמו בציור ובצילומים.

התנועה דמויית הלולאה של כוכבי הלכת לפי האסטרונומיה של ימינו נגרמת מכך שמסלולי הקפתם סביב השמש אינם בדיוק באותו מישור כמו של כדור הארץ. כמו בציור:

MqESPlk

.

.

האסטרונומיה של העולם העתיק ראתה את כדור הארץ כמרכז היקום וכל הכוכבים סובבים סביבו. לכן מתעורר קושי גדול להסביר את התנועות הלולייניות של כוכבי הלכת. במטאפיזיקה למבדא פרק ח' אריסטו מתמודד עם הקושי הזה, הוא מדבר שם על כך שיש צורך לומר שלכל כוכב יש יותר מגלגל אחד. ההסבר המדוייק שלו לתנועות הכוכבים לא ברור כל הצורך.

המקור הראשון הידוע לנו שמסביר היטב את כל התנועות של כוכבי הלכת הוא הספר אלמג'סט של האסטרונום היווני תלמי (פתולומיאוס, או בטלמיוס), שנכתב במאה השנייה לספירה. בערך בתקופת תלמידי רבי עקיבא.

באופן כללי ומפושט מאוד תלמי השתמש בצירופים מסובכים מאוד של שני מנגנונים יסודיים: האחד הוא גלגל היקף (יש לשים לב שהגלגל החיצון המקיף הכל נקרא הגלגל המקיף, והוא עניין אחר מעניין גלגל היקף), הנקרא גם אפיציקל, יחיד או כפול, והשני הוא גלגל יוצא חוץ למרכז.

גלגל היקף או אפיציקל:

11f

.

אפיציקל כפול:

epicycle-epicycle

.

.

.

גלגל היוצא חוץ למרכז, פירושו שנקודת המרכז של מסלול הקפת כוכב-הלכת את הארץ, היא לא בדיוק במרכז כדור הארץ שהוא גם מרכז היקום כולו ומרכז תנועת הסיבוב של כוכבי השבת. נקודת המרכז של המסלול המעגלי של כוכב הלכת נמצאת מחוץ למרכז היקום, ונקודת המרכז של המסלול המעגלי של כוכב-הלכת, היא בעצמה מסתובבת סביב מרכז כדור הארץ. תנועת המסלול המעגלי של נקודת המרכז הזו היא הגלגל היוצא חוץ למרכז.

.

מרכז מסלול ההקפה אינו במרכז היקום:

images

המרכז אינו במרכז היקום מסתובב סביב מרכז היקום בתנועת גלגל היוצא חוץ למרכז, כאן בציור זה כבר משולב גם עם האפיציקל:

d7aad7a0d795d7a2d7aa-d794d799d7a8d797

כשמסתכלים קצת באלמג'סט בפנים (הספר מתורגם לאנגלית נמצא ברשת), המורכבות והדיוק של החישובים מעוררת השתאות רבה. הספר מבוסס על תצפיות מדוייקות מאוד, ויכול לחזות את מיקומם של כוכבי הלכת בדייקנות מפליאה.

.

.

החכמה הטבעית שהרמב"ם מדבר עליה כאן היא סוד מעשה בראשית. הפרקים כאן הם הקדמות לעניין זה, שיבואר בדרך תורת הסוד לקמן ב' ל'.

וכמו שכתב לעיל בהקדמה ובפירוש המשנה לחגיגה פרק ב שמעשה בראשית הוא חכמת הטבע של אריסטו, הפיזיקה. ומעשה מרכבה הוא החכמה שמעל הטבע של אריסטו, המטאפיזיקה.

החכמה הטבעית עניינה מתוך התבוננות בטבע להגיע להפרדת הצורות מהחומר ולהשיג את הצורות המזוככות מחומר, המושכלות בפועל. ומזה להגיע לשורש הרוחני של הטבע.

בפתיחה כתב:

"הלא תראה כי השם יתברך כשרצה להשלימנו ולתקן ענייני המוננו בתורותיו המעשיות אשר לא יתכן זה אלא אחר דעות שכליות, תחילתם השגתו יתברך כפי יכולתנו אשר לא יתכן אלא בחכמת האלהות. ולא תגיע החכמה האלהית ההיא אלא אחר חכמת הטבע, כי חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלהות ["מצרנית" פירושו כמו שתי שדות סמוכות, שנקראות מצרניות זו לזו כיון שהן משני צידיו של אותו מצר. מצר הוא גבול], וקודמת לה בזמן הלימוד כמו שהתבאר למי שיעיין בזה. ולזה שם פתיחת סיפרו יתברך במעשה בראשית אשר הוא חכמת הטבע כמו שביארנו. ולעוצם העניין ויקרתו והיות יכולתנו קצרה מהשיג עוצם העניינים כפי מה שהם, הגיד לנו העניינים העמוקים ההם אשר הביא הכרח החכמה האלהית. להגידם לנו במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שאמרו רז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלהים וכו'. וכבר העירוך על היות אלו העניינים הנזכרים סודות סתומות, וכבר ידעת מאמר שלמה רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו."

.

לעיל בפרק כ"ב כתב שיש שתי תנועות כלפי מעלה, מהירה ואיטית, וזה הצורה של יסוד האש והאויר והיא עצמה, הצורה, היא גם החומר של יסודות אלה, ויש שתי תנועות כלפי מטה, מהירה ואיטית, וזה שתי הצורות של יסודות העפר והמים וגם החומר של יסודות אלה. ומלבד זה התנועה הסיבובית של הגלגל שהיא צורת החומר החמישי והחומר שלו. וכתב שהאחדות הזו בין חומר לצורה היא השורש של כל השורשים. השורש הוא שהמציאות אינה החומר אלא הצורה לחוד. והחומר הוא רק כמו צל של הצורה ואין בו ממש מצד עצמו. לפי זה מוכרח שתהיה אחדות גמורה בין הצורה לחומר.

בפרק אנו לומדים שיש שבר גדול מאוד באחדות הזו. בחכמת הטבע אנו מתבוננים בחכמת הלב העמוקה, השכל העיוני, לראות את הצורות, וכמו שכתב בהלכות יסודי התורה ד ז:

"לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבעת היסודות וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד"

ומה שאנו רואים הוא שיש בחומר תנועה סיבובית אחת שמתאימה לצורה המופשטת העליונה של ההאצלה הראשונה מהמניע הראשון שמניע באופן אחיד לגמרי ופשוט לגמרי, כיוון שהוא בעצמו אחד פשוט. המסלול הכי פשוט ואחיד, שהכי קרוב לשלמות הפשוטה הנצחית של המניע הראשון, הוא המסלול המעגלי.

וכמו שכתב לעיל ב' ד':

"הנה כבר התבאר גם כן, שאין הנפש אשר בה תהיה התנועה, ולא השכל אשר בו יצויר הדבר, מספיקים בהתחדש כמו זאת התנועה, עד שתחובר אל זה תשוקה לעניין ההוא המצויר. ויתחייב גם כן מזה שיהיה לגלגל תשוקה למה שציירהו, והוא הדבר האהוב, והוא האלוה יתעלה שמו. ובאלו הפנים אמר שיניע האלוה הגלגל; רצוני לומר, בהיות הגלגל כוסף להדמות במה שהשיג, והוא העניין ההוא המצויר, אשר הוא בתכלית הפשיטות, ואין שינוי בו כלל ולא התחדשות עניין, והטוב ממנו שופע תמיד. ואי אפשר כן לגלגל, מאשר הוא גשם, אלא אם תהיה פעולתו תנועת סיבוב, לא דבר אחר – כי זה תכלית מה שאפשר בגשם שתתמיד פעולתו עליו, והיא הפשוטה שבתנועות ההוות בגוף, ולא יהיה בעצמו שינוי ולא בשפע מה שיתחייב מתנועתו מן הטובות."

אם זה המקור הרוחני של תנועת הסיבוב, בהכרח שכשהיא מצטיירת בטבע היא תהיה לפי המקור הזה, פשוטה ומושלמת. מהצורה המופשטת, המקור הרוחני, נגזרים חוקי הטבע האומרים שתנועת הסיבוב צריכה להיות בדיוק סביב מרכז היקום במעגל שלם ופשוט. בפיזיקה של אריסטו, בעיקר בספר ח', יש דיונים ארוכים על התוכן הרוחני העמוק של תנועת הסיבוב. שהיא מתחילה מהמרכז ומסתיימת במרכז. המרכז הוא האחד הפשוט הראשון, הנקודה, כנגד המספר אחד, ספירת כתר. וההיקף הוא כנגד המספר עשר, שהוא החזרה לאחד הפשוט אחרי כל ההתפשטות. לכן עניינו של העשר הוא שהוא מתחיל מהאחד ומסתיים בו, וזהו המעגל שסביב המרכז.

2019-08-04 22_33_20-Window

(הציור מויקיפדיה)

הכח V מושך את הגוף הנע במעגל מהמרכז החוצה. הכח F מושך את הגוף הנע במעגל אל המרכז. זה הביאור שהמרכז הוא נקודת ההתחלה ונקודת הסוף של התנועה המעגלית. שני הכוחות האלה הם בעולם הארצי של היסודות שבו מצד הטבע אין כלל תנועה מעגלית. לכן אם יש בעולם הארצי תנועה במעגל היא באמת רק צירוף של שתי תנועות נפרדות שהסכום שלהם גורם שהגוף ינוע למעשה במעגל. התנועה בקו ישר פנימה (F) והתנועה בקו ישר החוצה (V). בעולם העליון יש כח אחד שמניע במעגל, לא כמו בציור שהוא סכום של שני כוחות. בעולם הארצי כל תנועה של גוף היא סכום של וקטורים. וקטור הוא כח יחיד שמניע לכיוון ישר מסויים בכח מסויים. למשל אם יש סוס שמושך אבן לכיוון צפון, וסוס אחר שמושך אותה לכיוון מזרח, האבן תנוע לכיוון צפון מזרח, לא בגלל שהיה כח שהניע אותה לכיוון צפון מזרח, אלא כתוצאה מהסכום של שתי התנועות שמופעלות עליה שאף אחת מהן אין כיוונה לצפון מזרח. כך גם על הגוף שנע במסלול מעגלי אין שום כח מניע אחד שמניע במעגל, אלא זה סכום כוחות שכל אחד מהם לבדו מניע בקו ישר. כי היסודות הארציים מטבעם נעים רק בקווים ישרים. כל הוקטורים בפיזיקה ישרים, אין וקטור שהוא קשת מעגלית. אבל החומר החמישי השמיימי יש לו טבע אחר וטבעו לנוע במעגל ויש לו מניע מעגלי.

בשמיים התנועה לכיוון המרכז והתנועה מהמרכז והאלה הן תנועה אחת לגמרי, לא צירוף של שני מניעים שונים. וזה סוד העשר שהוא אחד לגמרי וגם הוא התפשטות לגמרי והסוד והפלא שאין בו סתירה בין האחדות להתפשטות אלא הכל אחד לגמרי. מה שהבורא אחד פשוט ומוחלט ואין בלתו כלל זהו אחד לגמרי עם מה שנמצאים נבראים, ואי אפשר לנו לתפוש איך ייתכן שזה לא סתירה אבל במדרגת סוד מעשה מרכבה אין בזה סתירה.

כיוון שהמרכז וההיקף ביחד הם ציור של האחדות הפשוטה של האלוה, של הנצח, של מה שהזמן הוא צלם נע של הנצח כמו שכתב אפלון בטימיאוס, לא יתכן שינועו ממקום למקום. כי הנצח אין בו שינוי. אלא המרכז עומד תמיד במקומו ומזה נובע שגם הגוף המקיף אותו נחשב כאילו אינו נע ממקומו, כשהוא סובב בתמידות סביב אותו מרכז קבוע במקומו הוא כמו נמצא תמיד באותו המקום.

כתבתי על העניין של התנועה הסיבובית רק מעט מאוד דוגמאות מפוזרות בלי הביאור שלהן. לא כאן המקום ללמוד את השורשים הרוחניים של התנועה הסיבובית, וגם הרמב"ם לא עוסק בביאורם. הוא מניח שהלומד כאן כבר למד זאת באריסטו. קצת כתבתי בזה באתר זה לעיל בביאור על הפיזיקה ספר ח', במה שכתבתי על הקדמה כו מהקדמות המו"נ בחלק ב.

לפי השרשים האלה של המציאות המופשטת, שמהם נובעת המציאות הגשמית כמו צל שלה, מוכרח שכל גרמי השמיים מסתובבים במעגלים פשוטים מושלמים סביב מרכז היקום. ההכרח הגמור והמוחלט באופן מוכרח לגמרי יהיה מובן רק למי שלמד היטב את שרשי התנועה המעגלית בפיזיקה של אריסטו, ואין בזה ספק. לפי זה לא יכול להיות מובן כל מה שכתב באלמג'סט על המערכת המורכבת של תנועות גרמי השמיים. אי אפשר להאריך כאן בדייקנות איזה יסוד באלמג'סט בדיוק סותר איזו התבוננות רוחנית בתנועה הסיבובית באופן מדוייק ועמוק, אבל זה כך. הרמב"ם מסביר בזה מעט וסומך שהקורא למד את אריסטו ולא אאריך כאן בכל זה. 

.

.

מכאן מקשה הרמב"ם על שיטת אבן רושד של קדמות העולם. לפי אבן רושד הבורא הוא שכל וכל המציאות נאצלת ממנו בדרך חיוב שכלי ואין מאומה מלבד השכל. לכן בהכרח אפשר להתחיל לנתח בשכל את הטבע החומרי החיצוני השטחי כמו שאנו רואים אותו בעינינו, ומהניתוח הזה להתעמק ולעלות מעלה מעלה ברבדים של המציאות ולהגיע עד שרשי הבריאה הרוחניים המופשטים. לא יתכן שיהיה שבר או פער במהלך הזה. וכאן אנו רואים שבר ופער. אפ מסתכלים על המציאות הגשמית הטבעית, על מסלולי כוכבי הלכת כמו שאנו רואים אותם, מוכרחים להניח גלגלי היקף וגלגלים יוצאים חוץ למרכז, וזה מנתק אותנו מהמשך העיון להגיע מזה לשרשי הבריאה הרוחניים. כי הם מחייבים תנועה פשוטה מושלמת סביב המרכז.

מי שאומר שיש לבורא רצון חופשי, יכול לומר כך הוא רצה, שתהיה חוסר התאמה בין המציאות הגשמית לבין המציאות הרוחנית, וכבר אין כאן קושיא, כי רצונו הוא מעל ההבנה האנושית.

אבל וודאי אין זה סוף דבר, שוודאי לא יעלה על הדעת שהחומר יהיה לא בהתאמה לצורה, שאז תהיה לו מציאות משלו וזה סתירת כל השרשים. אם יש מציאות לחומר מצד עצמו אז לא ייתכן שהאלוה הוא לא גוף ולא כח בגוף.

הרצון של הבורא הוא מעל ההבנה השכלית, ועם זאת אינו שרירותי וזר וסותר את מה שהשכל מבין. הוא מקרב את האדם לבורא עוד יותר ממה שהשכל מקרב, הוא מוסיף על הקרבה של השכל, לא סותר ומחריב אותה. לכן לא יתכן שהרצון היה לנתק באמת את המציאות הגשמית של תנועות הכוכבים מהמציאות המופשטת של התנועה הסיבובית.

.

.

אבן רושד לשיטתו מוכרח לתרץ קושיא עצומה זו.

ואכן הוא לא מקבל את הקושיא, כמו שהביא דבריו בפרקנו במורה המורה מרבי שם טוב פלקירה (אצל פלקירה "החכם הנזכר" הוא תמיד אבן רושד).

12 אבן רושד ממאן בקושיא ואומר שדברי תלמי נמנעים, כיוון שהיא מפילה את כל תפישת עולמו. וכמו שהביא הרמב"ם מזה קושיא ניצחת עליו.  ובאמת אי אפשר להתעלם מדברי תלמי כיוון שהחוש רואה שכך הוא כדבריו.

אבל אבן רושד לא בחינם נחשב גדול החכמים, ויש לו תירוץ על זה. הוא אומר שיש תנועה כללית של כל הגלגלים ביחד, שהיא כמו תנועת הגוף השלם כולו. ויש תנועה פרטית של כל גלגל שהיא כמו תנועת איבר פרטי בגוף. למשל אם אדם הולך יש לו תנועה כללית של כל הגוף כאחד לצאת ממקום זה ולהגיע למקום אחר לפי רצון הנפש הכללית האחת. תוך כדי שהוא הולך הוא מעפעף בעיניו, מכח הנפש הפרטית של העין, או מעיו מתכווצות או שהוא מגרד באשו וכל כיו"ב. התנועה הכללית של כל הגלגלים היא לפי חכמת הטבע של אריסטו, היא ציור של שרשי הבריאה הרוחניים, כלומר מרכזה הוא בדיוק מרכז היקום והיא תנועה סיבובית פשוטה ומושלמת. ואכן הגלגל המקיף שהוא כולל את הכל, תנועתו סביב מרכז היקום והיא פשוטה ומושלמת. והתנועות הלא מושלמות שתלמי הוצרך להניח גלגלים לא מושלמים כדי לתאר אותן, הן כמו תנועות של איברים פרטיים. הצורה העליונה שממנה נובעת התנועה הסיבובית הגשמית די לה שתצטייר בתנועה האחת של כל הגלגלים כגוף אחד, ואינה צריכה להצטייר בכל תנועה פרטית של איבר אחד.

עיין במה שכתבתי לעיל על ב' י"ט עוד ביאור בעניין הזה של תנועת כל הגלגלים כאחד, ותנועה פרטית של כל אחד מהם.

זה עדיין לא מציל לגמרי את שיטת אבן רושד, כי התנועות של האיברים הפרטיים נשארו בלי הסבר שכלי, ואצלו הכל צריך להיות מוסבר לפי השכל. אבל זה מקטין את הקושיא מאוד כי מקודם היה נראה שכל המבנה הכי יסודי וכללי של המציאות ביסודו כולו אינו שכלי, לפי היסודות הכי עיקריים של השכל, וזה מבטל לגמרי את ההסתכלות של עולם שכלי. כעת נשאר שיש כמה תנועות פרטיות צדדיות שאין לנו הסבר שכלי לגביהן, ואולי בעתיד נמצא להן הסבר שכלי פרטי כלשהו.  כמו שצריך לומר לפי אבן רושד שבעתיד נמצא הסבר שכלי לפיזור הלא-שווה של הכוכבים ברקיע ולצירוף הגלגל והכוכב ולשינוי תנועות הגלגלים בכיוון ומהירות ועוד שאלות על פרטים. בוודאי לפי אבן רושד מה שאנו אומרים שהבריאה כוהל שכלית אינו אומר שבקלות ובמהרה נבין את כל המהלכים השכליים של הבריאה עד הפרט האחרון. אנו מבינים את הכללים העיקריים, ומנסים למצוא הסבר לפרטים, ויש אינספור פרטים וההסברים לא תמיד גלויים בקלות, ולאט לאט מתקדמים, ואין פרכה ממה שלא כל המלאכה הושלמה. הרמב"ם טוען שמטבע העניין ברור מראש שאין ולא יהיה שום הסבר שכלי לאופן פיזור הכוכבים בשמיים, למה במקום מסויים הם צפופים ובמקום אחר מרווחים. ואבן רושד טוען שאולי יש הסבר שכעת נעלם מאיתנו ואם נלמד עוד נגלה אותו ביום מן הימים.

.

.

.

.

הפרופ' זאב הרוי כתב קצת הערות על תרגומו של פרופ' מיכאל שוורץ, ואחת מהן זה לשונה:

"בחלק ב', פרק כ"ד (עמ' 341-340), בדיון אפיסטמולוגי על ידיעתנו האפסית באסטרופיסיקה, הרמב"ם כתב את המשפט הבא, שהוא אולי המזעזע ביותר בכל הספר לקורא הרציונליסטי התמים: "לאן אסבאב אלאסתדלאל עלי אלסמא ממתנעה ענדנא, קד בעד ענא ועלא באלמוצ'ע ואלמרתבה, ואלאסתדלאל אלאעם מנה, אנה דלנה עלי מחרכה, לאמר לא תצל עקול אלאנסאן אלי מערפתה".

תרגום אבן תיבון: "כי סיבות הראייה על השמים נמנעות אצלנו, כבר רחקו ממנו ונעלו במקום ובמעלה, והראייה הכוללת מהם, שהם הורונו על מניעם, הוא עניין לא יגיעו שכלי האדם לידיעתו".

תרגום אלחריזי: "כי סיבות לקיחת הראייה על השמים מנועות ממנו, והשמים רחוקים ונעלה מקומם ממנו ומעלתם, והראייה הכוללת המצואה מהם על מניעם הוא דבר אשר לא יגיעו דעות בני אדם אליו". תרגום קאפח: "כי סיבות הלמידות על השמים נמנעים אצלנו, וכבר רחקו ממנו ונעלו במקום ובמעלה, והלמידות הכללית ממנו (מן הגלגל השמימי) היא שהוא הורנו על מניעו, לדבר שלא יגיע שכל האדם לידיעתו". תרגום שוורץ: "כי אנו מנועים מן הנתונים הדרושים להסקת מסקנות לגבי השמים. (השמים) רחוקים מאתנו ורמים מבחינת המקום ומבחינת המעלה. המסקנה הכוללת המוסקת לגבי השמים היא שהם מורים לנו על מי שמניע אותם. הם דבר אשר שכלם של בני-האדם אינו מגיע לדעת אותו".

התרגומים של אבן תיבון ואלחריזי מדויקים, וחושפים את ההיגד השערורייתי: ההוכחה מתנועת השמים, שהיא ההוכחה האריסטוטלית הקלאסית לקיום האל, אינה תקפה! אבן תיבון, רציונליסט מושבע, אמנם תירגם את הטקסט כפשוטו, אבל סבר שהיה משובש, ובהערת שוליים הציע להוסיף שלוש מלים ולתקנו כך: "כי סיבות הראייה על השמים נמנעות אצלנו… והראייה הכוללת מהם (היא) שהם הורונו על מניעם, אבל שאר עניינם הוא עניין לא יגיעו שכלי האדם לידיעתו". תיקון מבריק זה מצא חן בעיני קוראים שכלתניים, ואף הוכנס לתוך גוף הטקסט בכתבי יד רבים ובמהדורות דפוס. גם קאפח לא יכול להאמין כי הרמב"ם הכחיש את ההוכחה האריסטוטלית, ותרגומו המתוחכם גורס את ה"ל" במלה "לאמר" לא כאות הדגשה (ל) אלא כאות יחס (ל). שוורץ, כמו אבן תיבון וקאפח, ורבים וטובים אחרים, נבוך מאוד נוכח הספקנות הקיצונית של הרמב"ם, ותרגומו כאן הוא למעשה פרפרזה רבת תושייה הבאה להעלים את השערורייה."

עד כאן לשונו של פרופ' זאב הרוי.

.

.

.

בפתיחת המורה נבוכים כתב הרמב"ם על העיון המטאפיזי:

"ולא תחשוב שהסודות העצומות ההם ידועות עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו, לא כן, אבל פעם יוצץ לנו האמת עד שנחשבנו יום ואחר כן יעלימוהו הטבעים והמנהגים עד שנשוב בליל חשוך קרוב למה שהיינו תחלה, ונהיה כמי שיברק עליו הברק פעם אחר פעם והוא בליל חזק החושך. והנה יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש ביניהם עד כאילו הוא באור תדיר לא יסור וישוב הלילה אצלו כיום, וזאת היא מדרגת גדול הנביאים אשר נאמר לו ואתה פה עמוד עמדי, ונאמר בו כי קרן עור פניו. ויש מי שיהיה לו בין ברק וברק הפרש רב והיא מדרגת רוב הנביאים. ומהם מי שיבריק לו פעם אחת בלילו כלו והיא מדרגת מי שנאמר בהם ויתנבאו ולא יספו. ומהם מי שיהיה בין בריקה לבריקה הפרשים רבים או מעטים. ויש מי שלא יגיע למדרגת שיאור חשכו בו בברק, אבל בגשם טהור זך, או כיוצא בו מן האבנים וזולתם אשר יאירו במחשכי הלילה, ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזריח עליו גם כן אינו תדיר, אבל יציץ ויעלם כאלו הוא להט החרב המתהפכת, וכפי אלו העניינים יתחלפו מדרגות השלמים. אמנם אשר לא ראו אור כלל אפילו יום אחד אבל הם בלילה יגששו והם אשר נאמר בהם, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ונעלם מהם האמת כולו עם חוזק היראותו כמו שנאמר בהם ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים, והם המון העם אין מבוא לזֹכרם הנה בזה המאמר. ודע כי כשירצה אחד מן השלמים כפי מדריגת שלימותו, לזכור דבר ממה שהבין מאלו הסודות אם בפיו או בקולמוסו, לא יוכל לבאר אפילו מעט השיעור אשר השיגוהו באור שלם כסדר, כמו שיעשה בשאר החכמות שלימודם מפורסם. אבל ישיגהו בלמדו לזולתו מה שמצאהו בלמודו לעצמו, רצוני לומר מהיות העניין מתראה מציץ ואחר יתעלם, כאילו טבע העניין הזה הרב ממנו והמעט כן הוא. ובעבור זה כשכיון כל חכם גדול אלהי רבני בעל אמת ללמד דבר מזה העניין לא ידבר בו כי אם במשלים וחידות, והרבו המשלים ושׂמום מתחלפים במין ואף בסוג, ושמו ברובם העניין המכוון להבינו בראש המשל או באמצעיתו או בסופו, כשלא ימצא משל שווה לעניין המכוון מראשו ועד סופו. והושם העניין אשר יכוון ללמדו למי שילמדהו ואם הוא עניין אחר בעצמו מפוזר במשלים מרוחקים. ויותר עמוק מזה היות המשל האחד בעצמו משל לעניינים רבים, ישווה ראש המשל עניין אחד וישווה אחריתו עניין אחר. ופעם יהיה כולו משל לשני עניינים קרובים במין החכמה ההיא, עד שמי שירצה ללמוד בלתי המשל וחידות, יבוא בדבריו מן העומק וההעברה, מה שיעמוד במקום ההמשל והדיבור בחידות, כאילו החכמים והיודעים נמשכים אחר העניין הזה ברצון האלהי, כמו שימשכום ענייניהם הטבעיים. הלא תראה כי השם יתברך כשרצה להשלימנו ולתקן ענייני המוננו בתורותיו המעשיות אשר לא יתכן זה אלא אחר דעות שכליות, תחילתם השגתו יתברך כפי יכולתנו אשר לא יתכן אלא בחכמת האלהות. ולא תגיע החכמה האלהית ההיא אלא אחר חכמת הטבע, כי חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלהות, וקודמת לה בזמן הלימוד כמו שהתבאר למי שיעיין בזה. ולזה שם פתיחת סיפרו יתברך במעשה בראשית אשר הוא חכמת הטבע כמו שביארנו. ולעוצם העניין ויקרתו והיות יכולתנו קצרה מהשיג עוצם העניינים כפי מה שהם, הגיד לנו העניינים העמוקים ההם אשר הביא הכרח החכמה האלהית. להגידם לנו במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שאמרו רז"ל להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלהים וכו'. וכבר העירוך על היות אלו העניינים הנזכרים סודות סתומות, וכבר ידעת מאמר שלמה רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו."

בעולם הארצי הבורא מתגלה לבני האדם דרך השכל האנושי. זו השפה, זה המחבר. הכל שכלי ויכול להיות מובן.

ככל שמתעלים להשגות גבוהות ומופשטות יותר, על השכל להיות עניו יותר. השכל לעולם לא מופקע מההשגה והחיבור, בכל המדרגות. אבל במדרגות הגבוהות הוא כבר לא יכול להקיף את העניין, לברר אותו על בוריו שלא תישארנה קושיות עצומות שאין עליהן תשובה.  ההשגה השכלית נעשית על דרך שאמר רבי אליעזר (סנהדרין סח א): "הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים".

בפרק לעיל על ב' כ"ב כתבתי על השגה דרך הרצון. כשמתעלים להשגות העליונות צריך שקצת מההשגה על דרך הרצון תהיה מעורבת בהשגה על דרך השכל. וככל שמתעלים צריך יותר מהצד של ההשגה על דרך הרצון.

השכל משיג מה שהוא יכול להשיג ובזה דבק, ורואה שיש מכל הצדדים הרבה שאינו יכול להשיג כלל. כיוון שיש הרבה שהשכל אינו יכול להשיג, איך הוא יידע אם השגתו נכונה. למשל אם ארכיאולוג מוצא שרידי מבנה עתיק, ואין לו שום ידיעה מה טיבו ועניינו. והוא מוצא בפנים מקום מוגבה כעין שולחן או בימה. הארכיאולוג סבור שהבימה משמשת לתפילה. אם המבנה הוא מקום תפילה הרי שזו השערה מסתברת ושכלית. אבל אם המבנה הוא בית מרחץ בוודאי הסברא נופלת. לכן הארכיאולוג צריך לבסס מקודם סברא הגיונית ומתקבלת על מהותו של המבנה הגדול ורק אחר כך יוכל לשער מה טיבה של הבימה. ואם יתחיל מסברות על הבימה לחוד כשאין לו שום השערה כלל על המבנה, הרי אלה דברים שאין להם שחר. כך אדם שחוקר בשכלו ורואה משהו אחד, איך יוכל לנסות להבין אותו בשכלו כשיש מסביב ים גדול של מה שאינו מבין.

כאן משתתף העניין של השגה בדרך של רצון, והיא זו ששומרת על המעיין מלאבד את דרכו ומלהשתבש. בהשגה זו האדם נמשך אל האמת כמו במגנט, מכח עצמותו, וזה לא בדרך של הוכחות וקושיות וניתוח אפשרויות ובחירת אחת מהן לפי הוכחות או שיקול דעת.

אומרים שאיינשטיין הגיע לתורת היחסות לא רק בחישובים ומשוואות אלא לפני הכל בכח ניצוץ אינטואיציה גאונית שהאיר בו, ולפי זה הוא בחר בדרכו, והשתמש במשוואות וניסויים וכו' רק כדי לפלס אותה ולנסח אותה ולהיות יכול לחשב ולהסביר לאחרים ולחשוב מה עוד יש לגזור מזה ואילו ניסויים אפשר לערוך כדי להוכיח או לסתור וכו' וכו'.  דעת אלהים היא עניין אחר לגמרי, והשגה בדרך רצון היא עניין אחר לגמרי מאינטואיציה כמו שהיתה לאיינשטיין. זה רק משל לסבר את האוזן.

זה מה שאומר הרמב"ם כאן. הרמב"ם בוודאי סובר שההוכחות על האלוה שכתב בחלק ב' פרק א' שמבוססות על תנועות גרמי השמיים הן אמיתיות. הרי הוא כתב אותן בלשון של הוכחות וודאיות וכתב את ההוכחה מסיבוב הגלגל בהלכות יסודי התורה פרק א', ולעיל א' ע' כתב שזו הראיה הכי חזקה. אנשי האוניברסיטה מרשים לעצמם לומר פירושים במורה נבוכים שלדבריהם עצמם סותרים לגמרי דברים שכתב במקומות אחרים במורה נבוכים. לפי פירושו של פרופ' הרוי שהרמב"ם באמת סבור שאין הוכחה מסיבוב הגלגל על מציאות הבורא, הרמב"ם היה חוזר ומוחק את מה שכתב לעיל ב' א' וא' ע' ועוד הרבה מקומות. או שהיה כותב אגרת שבה היה מודיע שאין ביכולתו למחוק מה שכבר שלח למקומות רחוקים אבל האמת היא שמה שכתב אינו אמת והוא חוזר בו. הרמב"ם אינו שלומיאל כזה שכשיגיע למסקנה שאין הוכחה למציאות הבורא הוא ישאיר את כל המקומות שכתב בהם שיש הוכחה בלי תיקון, ויסמוך שמי שיגיע לשורה שכאן וידייק בה היטב יבין שהרמב"ם חזר בו מהכל. וזה הרי העיקר שהכל תלוי בו ואם הוא נפל צריך למחוק את הכל. ולומר חלילה שהרמב"ם שיקר במזיד לגבי ההוכחות למציאות הבורא, שידע שאין להן על מה שיסמוכו ובכל זאת כתב אותן, על זה אין לומר אלא ייסכר פי דוברי שקר.

הרמב"ם וודאי סובר שהשרשים הרוחניים של חכמת הטבע מחייבים תנועה פשוטה מושלמת של גרמי השמים סביב המרכז, וכמו שכתב בפרקנו. והוא סבור שהשרשים האלה אמיתיים בלי ספק שהרי כך כתב בפירוש לעיל ב' ד' כדבר וודאי שהגלגל סובב כדי להידמות לבורא, וזו תנועה שיש בה הכי פחות שינוי, ומדובר בהכרח על סיבוב פשוט סביב המרכז ולא על התנועות לפי תלמי. והוא גם סבור שתורת תלמי אמת כמו שכתב כאן ובהלכות יסודי התורה.

.

אלא כוונת הרמב"ם בפרקנו לומר, שמי שהולך רק עם השכל, ואצלו אין רצון כלל לאלוה, ואין סוד ואין טמיר ונשגב ונעלם ואין ים של חוסר הבנה שמקיף הכל, לא יצליח להגיע לדעת אלוהים. הוא יבין רק עד מדרגה מסויימת שהיא מדרגת הטבע החומרי. כשירצה להתרומם למעלה מזה בכח שכלו שלדעתו יכול להבין הכל, בלי לירא, הוא ייכשל ויפול ולא יגיע לשום דבר.

וכן כתב לעיל א' ה':

"ולא יגזור בתחילת דעת שיעלה בלבו, ולא ישלח מחשבותיו תחילה וישליטם להשגת הבורא. אבל יבוש וימנע ויעמד, עד שיעלה ראשון ראשון.

ועל זה נאמר: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו) – מחובר למה שיורה עליו הנראה, מפחדו להסתכל באור הנראה, לא שהשם ישיגוהו העיניים יתעלה מכל חיסרון עילוי רב.

ושובח לו עליו השלום הדבר הזה. והשפיע עליו האל יתעלה מטובו מה שחייב לו, שנאמר בו: "וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט" (במדבר ח, יב) – וזכרו החכמים ז"ל, כי זה גמול להסתירו פניו תחילה "מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו).

אמנם אצילי בני ישראל הם הרסו ושלחו מחשבותם והשיגו, אבל השגה בלתי שלמה, ולזה אמר עליהם: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כד, י); ולא אמר, ויראו את אלוהי ישראל לבד. כל כלל המאמר אינו רק לדקדק עליהם ראייתם, לא לתאר איך ראו.

ואמנם דקדק עליהם תוכן השגתם, אשר כללה מן הגשמות מה שכללה. חייב זה הרסם קודם שלימותם, והתחייבו כלייה. ויעתר להם עליו השלום, והאריך השם להם עד שנשרפו בתבערה, ונשרף נדב ואביהוא באוהל מועד, לפי מה שבאה בו הקבלה האמיתית.".

.

.

הרמב"ם אומר שאין לנו פתרון לשאלה איך מה שהחוש רואה מחייב את המהלך של תלמי ואיך שהעיון המושט הרוחני מבין זה בלתי אפשרי לגמרי. הוא כותב "זהו הבלבול באמת". זו לשון מאוד חריפה וחריגה אצל הרמב"ם. כשהוא כותב "באמת" כוונתו שזה בעומק המהות עצמה. הבורא ברא ארץ ושמים, הארץ היא מקום השפעת החכמה והארתה וגילויה והשגתה על ידי בני האדם. בשמיים הקב"ה רצה לברוא בלבול שאין ממנו מוצא לשכל בשום פנים. בלבול שמונח בצורת הנבראות השמיימיות עצמן. השכל יכול להשיג גם בשמיים, אבל הוא הולך שם בין הררי קושיות נוראות ועצומות מפילות שמיים ומהפכות ארץ, שאין עליהן יישוב כלל. בתוך כל זה ההשגה על דרך הרצון מוליכה אותו להשיג את מה שהוא יכול להשיג.

חלילה ללמוד מדברי תלמי שבאמת המציאות החומרית של הכוכבים אינה בהתאמה למציאות השרשים הרוחניים המופשטים. ההתאמה קיימת בלי ספק, רק שהשכל שלנו לא יכול לראות אותה ולא יוכל לעולם. אין תירוץ, לעולם לא נדע איך זה מתיישב, אבל זה בלי ספק מתיישב. זו מכה שהבורא מכה את השכל, שלא יתגאה. הא פוצע אותו והדרך היחידה היא להמשיך כשהוא פצוע, ולפנות להשגת הרצון לעזרה ותמיכה.

מה שאריסטו הוכיח שהתנועה והזמן תמיד היו ולא תיתכן להם התחלה, זו הוכחה שכלית פשוטה וברורה וגמורה ואין בה שום בלבול. אחרי שידוע שהגלגל סובב תמיד, מאז ומעולם ובעתיד עד עולם, אם כן מוכח בלי ספק שיש כח אינסופי שמניע אותו. והכח הזה בהכרח אינו גוף כי הגוף לא יכול להיות אינסופי, גם זה מכח הוכחה שכלית פשוטה וגמורה. על ההוכחה הכללית הזו לא שולט שום בלבול, היא שכלית ופשוטה וגמורה, וכמו שכתב עליה הרמב"ם לעיל ב' א' שהיא מופת, ולעיל א' ע' שהיא החזקה בהוכחות, ובהלכות יסודי התורה פרק א מבואר שזו הוכחה גמורה ושם מדבר לכל אדם וגם להמון ובעל כרחך כולם יכולים להבין את זה.

מה שכתב הרמב"ם לפי הנוסחה המקורית שמביא הרוי, הוא שמי שהולך רק עם השכל באופן מוחלט, כשיטת אבן רושד, גם ההוכחה הפשוטה הזו לא תהיה לו. כי אחרי שראינו שיש דברים במהלך תנועת גרמי השמיים שבלי ספק השכל לא יכול להבין לעולם, וכמו הסתירה בין התנועה המושלמת הפשוטה המתחייבת מחכמת הטבע של אריסטו לבין התנועה שרואים בחוש וכתב תלמי, ממילא כבר אי אפשר להוכיח שום דבר וגם לא מה שהוא פשוט וברור בשכל.

למשל אם אשאל מתימטיקאי כמה זה שמונה לחלק לשתיים, הוא ישיב ארבע, וזה אמנם פשוט וברור בלי ספק. אם אראה למתימטיקאי הזה שהמספרים השתגעו והנה עובדה שאנו רואים ברור שארבע ועוד אחת נותנים תוצאה שהיא שש, ותשע פחות שתיים יוצאים לנגד עינינו שלוש בלבד, וכו' וכו', כעת אותו מתימטיקאי יחזור בו ויאמר שהוא כבר לא בטוח באמת ששמונה לחלק לשתיים הם ארבע. עדיין נשאר פשוט וודאי באופן מוחלט שהם ארבע, אבל המתימטיקאי כבר לא יכול לסמוך על שכלו כלל.

כך אחרי שראינו שתנועות גרמי השמיים לפי מה שרואים בחוש אינן כמו שמתחייב מהשכל, כבר איננו יכולים לסמוך על השכל בשום דבר ולא נוכל להיות בטוחים שההוכחה על האלוה מסיבוב הגלגל היא פשוטה ומוכרחת ומוחלטת, אע"פ שבאמת היא כזו.

לפי הרמב"ם שבענייני השמיים השכל יודע שהוא מוגבל, אם כן הוא לא נבהל ממה שיש דברים שאינם מובנים בשכל, ומה שכן מובן בשכל על זה הוא סומך ומחשיב כוודאות.

הרמב"ם כתב כקושיא על אבן רושד שלפי שיטת אבן רושד ההוכחה על מציאות האלוה מסיבוב הגלגל אי אפשר לסמוך עליה כי השכל לא יכול לתפוש מה שבשמים בתפישה שלמה ומוחלטת וכוללת ושיטתית בלי קושיות, כמו שלפי אבן רושד הוא האופן היחיד של תפישה שכלית (כי האלוה שכל והכל שכל ואין זולת השכל). ואבן תיבון הוסיף תיקון ובצדק, כדי שלא יישמע מזה טעות כאילו חלילה שיטת הרמב"ם עצמו היא כך.

הרמב"ם כתב שנניח את ההבנה בגרמי השמיים למי שבאהו השפע האלוהי העצום עד שהיה ראוי שיאמר עליו "פה אל פה אדבר בו".

זו לשון שאומרת דרשני. מה הוא רוצה בזה?

מבואר מזה שיש אפשרות להבין את מהלך גרמי השמים על בוריו רק שזה ניתן לנביא ולא לחכם. זה לא שאין בכלל אפשרות לאדם להבין זאת. מה שבאמת אי אפשר לשום אדם להבין בשום דרך שהיא, גם לא בנבואה, אין לו מקום בעולם של בני האדם, העולם שהם תופשים כקיים. העולם הוא דיבור ומה שאינו דיבור אין לו מקום בעולם. דבר שאינו מובן כלל הדיבור שהוא אומר שבני האדם קטנים כל כך ביחס לבורא באופן שהם כבר לא ביחס איתו, שיש זרות ביניהם. כך המדברים שמעו בעולם. אצל הרמב"ם ואברהם ומשה אין מקום לזרות כלל. עבודה זרה אסורה לחלוטין. בעולם אין שום דבר שאומר זרות. כלומר אין שום דבר שאינו יכול להיות מובן כלל. רק יש דברים שכן יכולים להיות מובנים בדרך של פה אל פה, זו השגת הרצון שכתבתי לעיל ב' כ"ב.

הרמב"ם כותב בפרקנו שיש גם אפשרות להבין מקצת מהדברים שהם בשמיים:

"אמנם כל מה שבשמים – לא ידע האדם דבר ממנו אלא בזה השיעור הלימודי המעט – ואתה תראה מה שבו"

"אבל נעמוד אצל היכולת ונניח הענין במה שלא יושג בהקש כו'"

אם השמיים מחוץ למה שביכולת שכלנו להבין, איך ייתכן שאפשר להבין מקצת מענייני השמים? ועוד שאם אי אפשר להבין הכל בשלמות, איך אפשר להבין עניין אחד. אולי בתוך מה שלא הבנו יש משהו שמוכיח שההבנה במה שנדמה לנו שהבנו אינה נכונה.

"אבל נעמוד אצל היכולת ונניח הענין במה שלא יושג בהקש – למי שבאהו השפע האלוקי העצום עד שהיה ראוי שיאמר עליו "פה אל פה אדבר בו"."

יש לאדם אפשרות להבין הכל בנבואה. מי שחושב שהכלי היחיד הוא השכל, עליו הרמב"ם אומר "והטריח המחשבות במה שלא יגיעו להשגתו ואין כלי להם שיגיעו בו – אמנם הוא חסרון דעת או מין מהשגעון", אין לו כלי. אבל כשהזכיר את הנבואה רמז שיש כלי, והוא מקצת הבנה בדרך של רצון שזה ניתן לא רק לנביא. הוא מעמיד את מי שמבין לפי היכולת מצד אחד ומהצד השני את משה רבינו. כשעומדים כך אפשר להבין לפי היכולת. כי אנו יודעים שיש מי שהבין הכל בנבואה ואנו מערבים מקצת השגת הרצון, והוא כלי להוליך אותנו בין הקושיות שאין עליהן תירוץ. משה רבינו נותן לנו יד ומחזיק אותנו שלא ניפול ומוביל אותנו להתקדם לפי יכולתנו בהשגת השמיים.

.

כתב בפרקנו:

"וכבר בארתי לך פנים בפנים שזה כולו לא יתחיב בעל התכונה שאין כונתו שיגיד לנו צורת מציאות הגלגלים איך היא אבל כונתו שיניח תכונה שיתכן בה שיהיו התנועות סיבוביות ושוות ומסכימות למה שיושג לעין – יהיה הענין כן או לא יהיה:"

זה מה שכתב לעיל ב י"א, עיין שם ובמה שכתבתי עליו שם. וחזר והזכיר אותו כאן, ללמדנו שהסתירה ממה שאנו רואים בחוש את מהלך הכוכבים שאינו במעגלים פשוטים מושלמים למה שאנו יודעים על תנועתם מצד עיון החכמה הטבעית שהיא תנועה פשוטה מושלמת, זה לא פרכה גמורה שמחריבה את האפשרות להמשיך להתבונן בשמים ולקבל את המעט שאנו כן יכולים להבין.

.

.

.

" ואפשר שיהיה אצל זולתי מופת יתבאר לו בו אמיתת מה שסופק אצלי"

כאן הרמב"ם נותן כבוד לאבן רושד וסייעתו, אולי הם יצליחו להבין את כל המציאות בדרך שכלית בלי קושיות וסתירות. הם גם תמיד יכולים לטעון שמה שאיננו מבינים היום נבין מחר או מחרתיים. העולם יהיה קיים תמיד, לעולם ועד, ואם תעבורנה שנים כמספר גרגרי החרדל שאפשר למלא בכל גלגל העולם, יגיעו בני האדם להבנת המציאות בשכלם. הרמב"ם אומר שאין לו יכולת להכריע כאן, וזה בכלל מה שכתב שהשאלה על קדמות העולם או חידושו היא מעמד שכלי ואין בה אפשרות הכרה. והרמב"ם כותב שהוא לא רואה שזה נכנס למה שביכולת השכל להשיג אי פעם. הרמב"ם כותב כך כי הוא יודע להשיג בדרך של השגת הרצון, ואחרי שהוא משיג כך הוא יודע שזה לא ניתן להבנה בשכל בלבד. ומי שאינו יודע להשיג כך, יאמר שהכל הוא בכח השכל ובעתיד השכל יבין הכל.

אודות nirstern

http://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 60 הערות קצרות על הפשט של מורה נבוכים לפי הסדר – חלק ב פרק כד. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s