חלק ב פרק ב-ג
פרק ב
זה הגשם החמישי – והוא הגלגל – לא ימלט מהיותו, אם הוה נפסד, והתנועה גם כן הוה נפסדת, או יהיה בלתי הוה ולא נפסד, כמו שיאמר בעל הריב. ואם היה הגלגל הוה נפסד, יהיה ממציאו אחר ההעדר הוא האלוה – ית' שמו; וזה מושכל ראשון, כי כל מה שנמצא אחר ההעדר יש לו ממציא בהכרח, ומן השקר שימציא עצמו. ואם היה זה הגלגל לא סר ולא יסור היותו כן מתנועע תנועה תדירית נצחית, יתחיב, לפי ההקדמות אשר קדמו, שיהיה מניעו זאת התנועה הנצחית לא גוף ולא כח בגוף, והוא האלוה ית' שמו! הנה כבר התבאר לך, שמציאות האלוה ית', והוא המחויב המציאות, אשר אין סיבה לו ולא אפשרות למציאותו בבחינת עצמו, הורו המופתים החותכים האמתיים על מציאותו – יהיה העולם מחודש אחר העדר, או יהיה בלתי חדש אחר העדר, הכל שוה. וכן הורו המופתים על היותו אחד ובלתי גוף, כמו שהקדמנו, כי המופת על היותו אחד ובלתי גוף הנה יתבאר – יהיה העולם מחודש אחר העדר או לא יהיה כן, הכל שוה, כמו שבארנו בדרך השלישי מן הדרכים הפילוסופיים, וכמו שבארנו הרחקת הגשמות והעמד האחדות בדרכים הפילוסופיים:
והנה טוב אצלו שאשלים דעות הפילוסופים ואבאר ראיותיהם במציאות השכלים הנפרדים, ואבאר הסכים זה ליסודות תורתנו – רצוני לומר: מציאות המלאכים. ואשלים זה הענין, ואחר כך אשוב למה שידעתיו מהביא ראיות על חידוש העולם –כי החזקות שבראיותינו עליו לא יתאמתו ולא יתבארו אלא אחר ידיעת מציאות השכלים הנפרדים, ואיך אביא ראיה על מציאותם, ואי אפשר מבלתי הקדים לפני כל זה הקדמה, היא נר מאיר תעלומות זה המאמר כולו, מה שקדם מפרקיו ומה שיתאחר. והיא זאת ההקדמה:
הקדמה. דע כי מאמרי זה לא היתה כונתי בו שאחבר דבר בחכמה הטבעית, או אבאר עניני החכמה האלוהית לפי קצת דעות, או אביא מופת על מה שבא עליו המופת מהם; ולא היה כונתי בו שאבאר ואגזור תכונת הגלגלים, ולא שאגיד מספרם, כי הספרים המחוברים בכל זה מספיקים; ואם לא יהיו מספיקים בעניין מן העניינים, לא יהיה מה שאומר אני אותו בענין ההוא טוב מכל מה שנאמר. ואמנם היתה הכונה בזה המאמר – מה שכבר הודעתיך אותו בפתיחתו, והוא: באור ספקות הדת והראות אמיתות נסתריה, אשר הם נעלים מהבנת ההמון. ולזה ראוי לך, כשתראני מדבר בהעמיד השכלים הנפרדים ובמספרם, או במספר הגלגלים ובסיבות תנועותיהם, או באמת עניין החומר והצורה, או בעניין השפע האלוהי, וכיוצא באלו הענינים, שלא תחשוב או יעלה בלבך, שאני אמנם כונתי לאמת העניין ההוא הפילוסופי לבד, כי אלו העניינים כבר נאמרו בספרים רבים ובא המופת על עמתת רובם; אבל אמנם אכון לזכור מה שיתבאר ספק מספקי התורה בהבנתו ויותרו קשרים רבים בידיעת העניין ההוא אשר אבארהו:
וכבר ידעת מפתיחת מאמרי זה, שקטבו אמנם יסוב על באור מה שאפשר להבינו מ'מעשה בראשית' ו'מעשה מרכבה' ובאור ספקות נתלות בנבואה ובידיעת האלוה. וכל פרק שתמצאני מדבר בו בבאור עניין כבר בא המופת עליו בחכמת הטבע, או עניין כבר התבאר במופת בחכמה האלוהית, או התבאר שהוא הראוי מכל מה שיאמן, או עניין נתלה במה שהתבאר בלימודים – דע שהוא מפתח בהכרח להבנת דבר מספרי הנבואה – רצוני לומר: ממשליהם וסודותם; ומפני זה זכרתיו ובארתיו והראיתיו, למה שיועילנו מידיעת 'מעשה מרכבה' או 'מעשה בראשית', או לבאר עיקר בעניין הנבואה, או בהאמין דעת אמיתית מן האמונות התוריות:
ואחר הקדים זאת ההקדמה אשוב להשלים מה שנכנסנו בו:"
.
.
.
"ואם היה זה הגלגל לא סר ולא יסור היותו כן מתנועע תנועה תדירית נצחית, יתחיב, לפי ההקדמות אשר קדמו, שיהיה מניעו זאת התנועה הנצחית לא גוף ולא כח בגוף, והוא האלוה ית' שמו! הנה כבר התבאר לך, שמציאות האלוה ית', והוא המחויב המציאות, אשר אין סיבה לו ולא אפשרות למציאותו בבחינת עצמו"
כאן יש ביאור על היחס בין ההוכחה הראשונה בפרק לעיל להוכחה השלישית שם. עיין לעיל פרק א מה שכתבתי בזה.
.
.
"ואחר כך אשוב למה שידעתיו מהביא ראיות על חידוש העולם – כי החזקות שבראיותינו עליו לא יתאמתו ולא יתבארו אלא אחר ידיעת מציאות השכלים הנפרדים, ואיך אביא ראיה על מציאותם? ואי אפשר מבלתי הקדים לפני כל זה הקדמה"
צריך להבין למה הראיות על חידוש העולם מושתתות על ידיעת מציאות השכלים הנפרדים (עיין בנרבוני שעמד על השאלה הזו אבל מה שביאר לפענ"ד לא מספיק).
עוד צריך להבין למה אי אפשר להביא ראיות על השכלים הנבדלים לפני שכותב את ההקדמה.
.
.
עיקר הראיות לחידוש העולם הן מה שכתב לקמן ב' י"ט וב' כ"ד, שיש עניינים בשמיים, בגלגלים ובכוכבים, שנראה שבשום אופן אי אפשר להסביר אותם במהלך שכלי מובן. השאלה האם העולם קדמון או מחודש, מבאר הרמב"ם לקמן שבאמת היא השאלה האם העולם נברא על פי שכל, בדרך של הכרח שכלי או בדרך של רצון חופשי.
(הכרח שכלי היינו על דרך מה שאחת ועוד אחת בהכרח הן שתיים ואי אפשר בשכל שיהיו שלוש, וכך כל מה שקיים בעולם הוא גזירת החכמה באופן כזה. והחכמה קבועה, אין בה שינוי. מה שאחת ועוד אחת הן שתים ולא שלוש זה לא תלוי בזמן ולא יכול להשתנות בזמן. יש ראיות לאריסטו על קדמות העולם, אבל ההבנה העיקרית בזה (מה שנקרא בזמננו האינטואיציה שמאחרי ההוכחות) היא שאם העולם הוא גילוי של חכמה, והאלוה מגלה את עצמו כשכל, החכמה נצחית, ואם מה שאנו רואים היום הוא גזירת החכמה האלוהית המוכרחת, שגזרה להאציל עולם ולהאציל אותו כמו שאנו רואים אותו (שהשינויים בו רק בפרטים אבל המינים והיסודות הכלליים לא משתנים), אם כן אותה חכמה גזרה כך גם אתמול ושלשום ואין בה שינוי כי היא מושלמת, ולכן יש לומר שהעולם תמיד היה קיים.
אם העולם הווה מכח רצון חופשי של הבורא, הרצון החופשי לא קבוע, עצם הגדרת הרצון היא חופש מוחלט. אם העולם קדמון הרי יש כאן חוסר שינוי בפעולת האלוה שנמשך אינסוף זמן, וזה לא רצון חופשי. וכמו שכתב לקמן ב י"ח:
"אמנם כשלא יהיה לפועל תכלית אחרת בשום פנים אלא היותו נמשך אחר הרצון יהיה הרצון ההוא בלתי צריך למביאים, והרוצה ההוא – אף על פי שלא יהיו לו מונעים – לא יתחיב שיעשה תמיד, אחר שאין שם תכלית אחת יוצאת אשר בגללה יעשה ויתחיב כשלא יהיו מונעים למצוא התכלית ההוא שיעשה, כי הפועל הנה נמשך לרצון לבד:
ואם יאמר אומר זה כולו אמת! אמנם היותו רוצה עת אחת ולא ירצה עת אחרת – האין זה שינוי? נאמר לו לא! שאמיתת הרצון ומהותו זה ענינה שירצה ולא ירצה; ואם היה הרצון ההוא לבעל חומר עד שיבוקש בו תכלית אחת יוצאת יהיה רצון משתנה לפי המונעים והמתחדשים; אמנם רצון הנפרד אשר אינו מפני דבר אחר בשום פנים, אינו משתנה, ולא היותו רוצה עכשיו דבר וירצה זולתו מחר – שינוי בעצמו, ולא יביא זה לתת סיבה אחרת, כמו שהיותו פועל ולא פועל אינו שינוי כמו שבארנו. והנה יתבאר כי רצוננו ורצון הנפרד אמנם יאמר עליהם 'רצון' בשתוף ואין דמיון בין שני הרצונים")
אם יש דברים בעולם שלא יכולים להיות מוסברים בשכל (ואינם נובעים משינוי מזג הרכבת היסודות, שלכן עוסק הרמב"ם דווקא בגרמי השמיים שהחומר שלהם פשוט ואין בו מזג של הרכבה), מוכרח שיש גם גילוי של רצון חופשי אלוהי בעולם שאינו מובן בשכל, והבורא מגלה את עצמו גם כרצון חופשי ולא רק כשכל (בפרק לעיל ביארתי איך הגילוי כרצון לא מקלקל את הגילוי כשכל והם שני מישורים נפרדים, והחכמה היא כלי לרצון). הרמב"ם מצביע על דברים בסדר השמיים ומהלכם שלא יכולים להיות מוסברים בשכל, וממילא מוכרח שזה נובע מגילוי רצון חופשי, וממילא מוכרח שהעולם נברא.
.
.
אם איננו יודעים על קיומם של שכלים נבדלים, עדיין ייתכן שלא יהיה אפשר להסביר בשכל את סידורם ומהלכם של גרמי השמיים באופן של מהלך שכלי מובן של סדר חוקיות וסיבתיות, ולהוכיח מזה שיש גילוי רצון חופשי.
.
.
לגבי השאלה השנייה, יש סתירה בלשון הרמב"ם, הוא כותב:
"והנה טוב אצלו שאשלים דעות הפילוסופים ואבאר ראיותיהם במציאות השכלים הנפרדים"
ואז הוא כותב שכדי לעשות את זה הוא זקוק להקדמה, ובהקדמה הוא כותב:
"דע כי מאמרי זה לא היתה כונתי בו שאחבר דבר בחכמה הטבעית, או אבאר עניני החכמה האלוהית לפי קצת דעות, או אביא מופת על מה שבא עליו המופת מהם"
.
.
.
עשרת השכלים הנבדלים הם הם הסדר והחכמה שבבריאה. לפי הקבלה בכל דבר יש עשר ספירות. זה הסדר הכי ראשוני ויסודי של החכמה. המספר ארבע הוא המספר עשר (כי שבע האחרונות נספרות כולן כאחת), ובחלק ב' פרק י' מדבר בו.
.
אפלטון הובא באריסטו כתב שהמספר עשר הוא הגדול ביותר ואין מספר אחריו (פיזיקה ספר ג 206ב שורה 30, ספר נ' פרק א' 1087ב34, ועוד). יש לאדם עשר אצבעות, ולכן ברוב התרבויות המספרים הם על בסיס עשר. המספר הוא קטגוריה שכלית, הוא נובע מהשכל, לא מהמציאות, והוא מבטא את התשתית של ההסתכלות השכלית על המציאות. כלל עניי המספר הוא ה'עשר', ה decade.
.
השכלים הנבדלים הם צורת התגלות הבורא אחר הצמצום, הם המציאות עצמה. הם אותה צורה עצמה, שהיא המציאות כמות שהיא, כשהיא מפורטת לעשר מדרגות צמצום. הארגון הכי יסודי של הצורה של התגלות האלוה לאחר הצמצום, שזהו המציאות בעצמה, הוא המספר עשר. זה תשתית החכמה שהיא השגת הסדר.
.
לא יתכן סדר או חוקיות או שכל כלשהו בבריאה ללא המספר עשר, כלומר ללא עשרת השכלים הנבדלים. (בשכלים הנבדלים אין שום דבר מאשר עצם המספר עשר. כי כל שכל הוא המציאות כמו שהיא. רק יש עשר פעמים את המציאות. כלומר עשרת השכלים הנבדלים אינם אלא המציאות והמספר עשר ותו לא).
.
.
.
כת המדברים שאצלם הכל הוא רק הבריאה המחודשת, גילוי הרצון האלוהי החופשי, אין אצלם כלל טבע וחכמה וסדר וחוקיות. לכן אין אצלם את השכלים הנבדלים.
הוכחות הרמב"ם על גילוי רצון אלוהי חופשי הן דווקא בתוך המהלך של גילוי השכל. הרצון לבדו אינו נתפש כלל, החכמה היא כלי המאפשר את השגתו של הרצון בשכל אנושי בלי להחריב את השכל כל עיקר כמו שעושים המדברים, שמחזירים את האדם להיות בהמה מופעלת על ידי הדמיון, והורסים את צלם האלוהים שבאדם שהוא השכל.
גרמי השמיים למרות מה שיש בהם עניינים שלא יכולים להיות מוסברים בשכל, הולכים לפי סדר שכלי קבוע לגמרי ומוכרח. הרמב"ם כותב שאין לנו לחשוש שמא השמש לא תזרח מחר, בלי ספק היא תזרח כי מהותה היא גילוי שכלי שכפוף לסדר וחוקיות.
אצל המדברים גרמי השמיים הולכים במקרה, ואין שום סיבה להניח שגם מחר השמש תזרח. הכל הוא רצונו החופשי של האל שיכול להיות כל דבר, אין בו שום טבע וחוקיות. האדם לא משיג את חכמת האלוה, אין "דעת אלהים". לפי הרמב"ם הכל הוא חכמה וטבע וחוקיות, רק שבחוקיות הזו עצמה טבוע גילוי של רצון חופשי של הבורא. זה עניין עמוק וכבר הארכתי בו הרבה מאוד בכמה מקומות ולא אאריך כאן.
לולא שהיו השכלים הנבדלים, מה שהרמב"ם מוכיח שיש גילוי של רצון חופשי של האלוה, היה הוכחה לשיטת המדברים, וזה הרי ההיפך הגמור ממה שבא הרמב"ם ללמד. לכן הוא מוכרח לייסד מקודם את מציאות השכלים הנבדלים ורק אחר כך להוכיח שיש גילוי של רצון חופשי.
ולכן הוא גם מוכרח את ההקדמה, כי ללא ההקדמה היינו אומרים שהשאלה האם יש עשרה שכלים נבדלים היא שאלה פילוסופית על חקר מה יש במציאות, שבאה לבאר איך דרך הנעת הגלגלים על ידי המניע הראשון, ולא בהכרח שיש דווקא עשרה שכלים ולא מספר אחר. ואריסטו עצמו בכתביו לא נקט שיש דווקא עשרה שכלים, והוא הצניע עניין זה כי אצלו זה שייך לסוד. ולכן מפרשיו שקיבלו את סודו אמרו שלפי אריסטו יש עשרה שכלים ולא הקשו שזה לא כתוב בכתביו עצמם ולא ביארו מניין להם שלשיטתו יש דווקא עשרה שכלים, ומה החשיבות דווקא במספר הזה.
.
(לקמן ב ד:
"ולא גזר אריסט"ו ולא זולתו שמספר השכלים עשרה או מאה, אבל זכר שהם על מספר הגלגלים, עד שהיו חושבים בזמנו שהגלגלים חמישים. ואמר אריסט"ו: אם העניין כן, השכלים הנפרדים גם כן חמישים; כי היו הלימודים בזמנו מעטים ולא היו שלמים – והיו חושבים שכל תנועה צריכה גלגל, ולא היו יודעים שמנטיית הגלגל האחד יתחדשו תנועות נראות רבות; כאילו תאמר, תנועת האורך, ותנועת הנטיה, והתנועה הנראית גם כן בעגולת האופק ברוחב המזרחיים והמערביים. ואין זה כוונתנו, ונשוב אל מה שהיינו בו.
אמנם מאמר האחרונים מן הפילוסופים שהשכלים הנפרדים עשרה, מפני שהם מנו הכדורים שיש בהם כוכבים, והמקיף; ואף על פי שבקצת הכדורים ההם גלגלים רבים. והכדורים במספרם תשעה, המקיף בכל, וגלגל הכוכבים העומדים, וגלגלי השבעה כוכבים. והשכל העשירי – הוא השכל הפועל, אשר הורה עליו צאת שכלנו מן הכח אל הפועל"
ועיין בפרק הבא מה שכתבתי על זה.
ולקמן ב כ"ד:
"מאמרו, שהשכל הראשון התחייב מהשם, ושהשכל השני יתחייב מן הראשון, והשלישי מן השני, וכן היותו רואה שהגלגלים התחייבו מהשכלים, והסדר ההוא המפורסם אשר כבר ידעתו ממקומותיו, וכבר חברנו ממנו הנה ראש דברים")
.
לכן הוא מקדים שהנדון כאן הוא על ביאור דברי התורה, ולזה יתפרש שמה שהוא מביא את עניין השכלים הנבדלים מדברי הפילוסופים, אינו חקירה על מה יש במציאות, אלא הוא מביא זאת מצד החקירה למה המציאות היא בדווקא באופן כזה, כלומר מה תוכן התגלות הבורא שהתגלתה באופן כזה דווקא, וזה כבר לימוד תורה ולא חקירה מדעית.
.
.
.
מדברי הרמב"ם שמהלך גרמי השמיים הוא על פי טבע וחוק וסדר ושלמות, ולכן אי אפשר שישתנה בעתיד, למרות שכתב שאי אפשר להסביר את מהלכם ולכן מוכח שהוא על פי רצון חופשי ולא על פי שכל, וכותב שמה שהוכיח שהבורא פועל ברצון חופשי אין זה כשיטת המדברים:
.
.
חלק ב פרק כ:
"אריסט"ו יבאר שהענינים הטבעיים כולם אינם נופלים במקרה, ומופתו על זה כמו שזכר. וזה שהענינים המקריים אינם תמידיים ולא מאודיים, וכל אלו הענינים אם תמידיים אם מאודיים, אמנם השמים וכל אשר בהם הם תמידיים על ענינים לא ישתנו כמו שבארנו לא בעצמם ולא בשנות מקומותיהם, אמנם הענינים הטבעיים אשר תחת גלגל הירח, מהם תמידיים, ומהם מאודיים, והתמידיים כחמום האש ורדת האבן למטה והמאודיים כצורות אישי כל מין ופעולותיו, וכל זה מבואר, ואם היו חלקיו לא במקרה איך יהיה כלו במקרה, וזה מופת על שאלו הנמצאות אינם מקריות"
.
.
חלק ב פרק כח:
"ואמרו, הללו את ה' מן השמים וכו' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור, רצוני לומר שאלו החקים אשר חקקם לא ישתנו לנצח, כי זה החק רמז לחקות שמים וארץ הקודם זכרם, אלא שהוא ביאר שהם נבראים ואמר כי הוא צוה ונבראו, ואמר ירמיה ע"ה נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה, אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי, כבר גלה ג"כ שהם אעפ"י שהיו נבראים רצוני לומר אלו החקים, הם לא ימושו, וכשיבוקש זה ימצא בזולת דברי שלמה ע"ה, וכבר זכר ג"כ שלמה שאלו מעשי האל, ר"ל העולם ומה שבו, עומדים על טבעם לנצח ואף על פי שהם עשויים, אמר כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, הנה כבר הגיד בזה הפסוק שהעולם ממעשה האל ושהוא נצחי, ונתן העלה גם כן בנצחותו, והוא אמרו, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, שזהו עלה להיותו לעולם, כאלו אמר כי הדבר אשר ישתנה אמנם ישתנה מפני חסרון שיש בו ויושלם, או תוספת בו אין צורך אליה ותחסר התוספת ההיא, אמנם פעולות הש"י אחר שהם בתכלית השלמות וא"א התוספת בהם ולא החסרון מהם, אם כן הם יעמדו כפי מה שהם עליו בהכרח, שא"א המצא דבר מביא לשנויים, וכאלו הוא ג"כ נתן תכלית כוונה למה שנמצא, או התנצל על מה שישתנה בסוף הפסוק באמרו, והאלהים עשה שייראו מלפניו, ר"ל התחדש הנפלאות, ואמרו אח"כ, מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את הנרדף, שהוא רוצה יתעלה התמדת המציאות והמשך קצתו אחר קצתו, ואמנם זה אשר זכרו משלמות פעולות הש"י ושאין צד אפשרות להוסיף עליהם ולא לחסר מהם, הנה כבר גלהו אדון החכמים, אמר הצור תמים פעלו, ר"ל שפעולותיו כלם ר"ל בריאותיו, על תכלית השלמות ולא התערב בהם חסרון כלל, ואין בהם מותר ולא דבר בלתי צריך אליו, וכן כל מה שיגזור לנבראות ההם ומהם, כלו צדק גמור ונמשך אחר גזרת החכמה, כמו שיתבאר בקצת פרקי זה המאמר:"
.
.
חלק ב פרק כט:
"ואשר תמצא לכל החכמים תמיד והוא יסוד יעשה ממנו ראיה כל אחד מחכמי משנה וחכמי תלמוד, הוא אמרו, אין כל חדש תחת השמש, ושאין שם התחדשות בשום פנים ולא בשום סיבה עד שמי שלקח שמים חדשים והארץ חדשה, על מה שחשב אמר, אף שמים שהן עתידין להבראות כבר ברואים ועומדים שנאמר עומדים לפני יעמדו לא נאמר אלא עומדים, והביא ראיה באמרו אין כל חדש תחת השמש, ולא תחשוב שזה סותר למה שבארנו, אבל אפשר שהוא רוצה שהענינים ההם היעודים, הטבע המחייב אותם אז מששת ימי בראשית הוא נברא, וזה אמת. אמנם אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו וימשך על השנוי ההוא, להשמר מן הנפלאות, כי אף על פי שנהפך המטה לנחש ונהפכו המים לדם והיד הטהורה הנכבדת לבנה, מבלתי סבה טבעית מחייבת אותם העניינים ההם והדומה להם, לא ימשכו ולא שבו טבע אחר, אבל כמ"ש ז"ל עולם כמנהגו הולך, זהו דעתי והוא שצריך שיאמן, אף על פי שהחכמים ז"ל כבר אמרו בנפלאות דברים זרים מאד, תמצאם בבראשית רבה ובמדרש קהלת, והענין ההוא הוא שהם רואים הנפלאות הם ממה שבטבע גם כן על צד אחד, וזה שהם אמרו כי כשברא הש"י זה המציאות והטביעו על אלו הטבעים, שם בטבעים ההם שיתחדש בהם כל מה שיתחדש מהנפלאות בעת חדושה, ואות הנביא שהודיעהו השם בעת אשר יאמר בו מה שיאמר ויפעל הדבר כמו ששם בטבעו בשורש מה שהוטבע, וזה אם הוא כמו שתראהו הוא מורה על מעלת האומר, והיות קשה בעיניו מאד שישתנה טבע אחר מעשה בראשית, או יתחדש רצון אחר שהונחו כן, וכאלו הוא יראה על דרך המשל שהוא שם בטבע המים שידבקו ויגרו ממעלה למטה תמיד, רק בעת ההיא שטבעו בו המצריים והמים ההם לבד הם שיחלקו, וכבר העירותיך על עקר זה המאמר ושזה כולו בריחה מהתחדשות דבר, ושם נאמר אמר ר' יונתן תנאים התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא הוא דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו, אמר ר' ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הה"ד אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, צויתי את הים שיקרע, את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, ואת האריות שלא יזיקו לדניאל, ואת הדג שיקיא את יונה והוא ההקש בשאר, הנה כבר התבאר לך הענין ונגלה הדעת, והוא שאנחנו נאות לאריסט"ו בחצי מדעתו, ונאמין שזה המציאות לעולם נצחי על זה הטבע אשר רצהו יתעלה, לא שישתנה ממנו דבר בשום פנים אלא בפרטיו על צד המופת, אף על פי שיש יכולת לו יתעלה לשנותו כולו או להעדירו או להעדיר אי זה טבע שירצה מטבעיו, אבל היה לו פתח ותחלה שלא היה שם דבר נמצא כלל אלא השם וחכמתו גזרה שימציא היצור בעת שהמציאו, ושלא יעדר זה אשר המציא ולא ישתנה לו טבע, אלא במה שרצה מהפרטים ממה שכבר ידענוהו וממה שלא נדעהו מאשר יבא, זה הוא דעתנו ויסוד תורתנו."
.
.
ולקמן ב י"ט:
ואמנם לפי דעתנו אנחנו הענין מבואר שהם בכונה לא על צד החיוב ואפשר שישנם המכון ההוא ויכון כונה אחרת; אמנם לא כל כונה בסתם כי יש שם טבע המנעות קים אי אפשר בטולו כמו שנבאר. וכונתי בזה הפרק – שאבאר לך בראיות קרובות למופת שמציאותנו זאת תורנו על שהיא בכונת המכון בהכרח מבלתי שאעמוס עלי מה שהתגברו עליו המדברים מבטול טבע המציאות והמאמר בחלק בריאת המקרים בהתמדה וכל מה שבארתי לך משרשיהם אשר אמנם השתדלו להציעם להמציא ההתיחדות. ולא תחשוב שהם גם כן אמרו זה אשר אומר אותו; אמנם שהם השתדלו במה שאשתדל בו אין בזה ספק. וכן זכרו הענינים אשר אזכרם וכונו בהם ההתיחדות; אלא שאין הפרש אצלם בין התיחד זה הצמח באדמימות מבלתי הלובן או במתיקות מבלתי המרירות או התיחד השמים במה שהם מן התמונה מבלתי הריבוע והשילוש; וקיימו ההתיחדות בהקדמותיהם אשר כבר ידעתם. ואני אקיים ההתיחדות במה שצריך שיקוים בו בהקדמות פילוסופיות לקוחות מטבע המציאות:
.
.
ולקמן ב כ"א:
"ואין זה ענין כונת האלוה ית' אשר נכון אליה אנחנו אבל נרצה בזה שהוא – רצוני לומר העולם – אינו מחויב מאתו ית' חיוב העלול לעילתו אשר אי אפשר הפרדו ממנה ולא השתנותו אלא אם תשתנה עילתו או ישתנה ענין מעניניה. וכשתבין הענין כן יודע כי מן השקר המאמר בהיות העולם מחויב ממציאות האלוה התחיבות העלול לעילתו ושהוא מפועל האלוה או ביחודו:
הנה כבר התבאר הענין והגיע ממנו המאמר אל החקירה על זה החילוף הנמצא בשמים אשר התבאר במופת שאי אפשר לו מבלתי סיבה האם הסיבה ההיא היא העילה לזה החילוף וכן התחיב ממציאותה? או הסיבה ההיא היא הפועלת לזה החילוף המיחדת לו – על הצד אשר נאמין אנחנו הנמשכים אחר 'משה רבינו'?"
.
.
.
.
פרק ג:
"דע כי אלו הדעות אשר יראם אריסטו בסיבות תנועת הגלגלים, אשר מהם הוציא מציאות שכלים נפרדים, ואף על פי שהם טענות שלא יעמוד עליהם מופת, אמנם הם יותר מעטות ספק מכל הדעות שנאמרו ויותר הולכות על סדר מכולם, כמו שיאמר אלכסנדר בספר הנקרא "התחלות הכל". והם גם כן מאמרים מסכימים למאמרים רבים ממאמרי התורה, וכל שכן לפי מה שנתבאר במדרשות המפורסמות אשר אין ספק שהם לחכמים, כמו שאבאר. ולזה אביא דעותיו וראיותיו, עד שאלקט מהם מה שהוא נאות לתורה, מסכים לדברי החכמים זכרונם לברכה:"
מופת גמור יכול לעמוד רק על דבר שיש לו סיבות ואנו מוכיחים אותו מתוך סיבותיו.
כלפי הבורא זה כמו מי שעומד על שפת הים ורואה רק את התחלת הים הסמוכה אליו ואינו יודע מה יש מעבר לאופק. אין מבט מקיף, לכן אנו רק מתארים מה שאנו נפגשים איתו ולא הוכחות גמורות.
.
.
הקושיא הגדולה בפרק הזה היא למה הוא פרק בפני עצמו. היה ראוי לכתוב אותו בסוף פרק ב' או כפתיחת פרק ד'.
אולי הרמב"ם רצה שנבין מתוך זה שהוא חתר בדווקא שפרק י' יהיה פרק י' ולא פרק ט'. כדי לרמוז שהמספר ארבע שמדבר בו בפרק י' הוא המספר עשר. לפי חכמת הקבלה שבע הספירות האחרונות לפעמים נספרות כאחת, ואז המספר הכולל את כל סדר המציאות הוא ארבע, ולפעמים נספרות כשבע, ואז המספר הכולל את כל סדר המציאות הוא עשר. וכבר הארכתי בזה הרבה בכמה מקומות.
.
.
.
.
מתוך מכתב שכתבתי על דברי האפודי לקמן ב' ח', שכתב שהדעה שיש קולות לגלגלים כיוון שהגלגל קבוע והכוכבים נעים, שחז"ל הכריעו שאינה אמת, היא דעת יחזקאל בפסוקי המרכבה שכתב:
"וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן"
הרמב"ם כתב בב' ב' ועוד מקומות שבכל פרק הוא בא ללמד סודות התורה, ולא פילוסופיה וכל שכן לא מדע. לכן המפרשים מחפשים בכל פרק איך הוא קשור למעשה מרכבה.
אבל כאן לענ"ד זו דעה בעייתית מאוד. כי חכמים למדו תורה לפי שכלם האנושי, בדרך חכמה, כמו כל אדם, ואנו מאמינים שבדברי תורה היתה להם סייעתא דשמיא מיוחדת ולא טעו כלל, אבל בענייני מדע וכו' הם השיגו בשכלם כמו כל מדען ואפשר שיש דעות שחולקות עליהם.
אבל נבואה זה עניין אחר. זה שפע אלוהי של השגה ששופע מהשכל הפועל מכח שהנביא דבק בו, זה לא עמל לימוד חכמה אנושי רגיל, ובפשטות לא שייך שתהיה שם טעות. ובסוף ב' כ"ד כתב שאנו איננו יכולים להשיג את מה שבשמיים, ונניח את זה למשה שמשיג בנבואה. הנבואה היא מקור התורה ובתורה עצמה וודאי איננו מקבלים שיש טעויות לפי המדע של התקופה, זה בעייתי לומר שדעות של התקופה משפיעות על תכני הנבואה, כי אז נצטרך לחלק שזה רק אצל שאר נביאים ולא אצל משה, וזה חילוק שלא שמענו ואולי אינו פשוט כל כך.
לענ"ד הדיון כאן נוגע ל"תיאולוגיה" באופן אחר. והוא מה שהביא דברי אבינצ"ר בב' י"ט שהגלגל והכוכב הם אותו חומר בהפרש מעט. לפי המדע יש נסיון להסביר את העולם השמיימי, וזה מכריח שחומר הכוכב והגלגל יהיה אותו חומר, כי אנו למדים על החומר מהתנועה ושניהם תנועתם סיבובית. הרמב"ם מראה שאי אפשר לתת הסבר מדעי שכלי לגרמי השמיים, והוא מראה את זה מתוך שיטת המדע עצמו. הוא הולך עם המדע ומיניה וביה מראה שזה לא מסתדר.
השיטה שיש קול לכוכבים היא משום שהגלגל עומד והכוכבים נעים. זה מכריח שהכוכבים והגלגל הם חומר אחר לגמרי. אין דמיון ביניהם בתנועתם. זו שיטה לא מדעית שלא מחוייבת לאריסטו כלל. ולכן היא גם לא פירכה למדע של אריסטו. לפי המדע של אריסטו כיוון שאין סוגי חומר אחרים בשמיים חוץ מהחומר החמישי צריך להיות שהכוכבים והגלגלים נעים ביחד, ואז אין להם קול. והרמב"ם נוקט כמו אריסטו ומראה שגם אם הולכים עם אריסטו הוא לא מסתדר. אפילו אבינצר גדול האריסטוטלים הודה שיש הפרש אבל מעט, והרמב"ם מראה שדבריו קשים בעצמם. זו רק הצעה אבל זה מפיל את ההכרח של האפודי לקשור את זה למעשה מרכבה דווקא לפי דרכו.
לענ"ד זה מרחיק לכת להביא דעה שאומרת שאפילו בנבואה יש טעויות לגבי ידיעת הטבע. אני אישית הייתי נמנע מזה.
אגב, מה שכתוב בתורה על חושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים, הרמב"ם רמב"ן ספורנו ועוד רבים מפרשים את זה על ד' היסודות. וגם בספרי קבלה מתבססים על ד' היסודות ומפרשים לפיהם. לפי מה שאתם טוענים כל הזמן שהמדע בימינו הפריך את המדע האריסטוטלי, מה נעשה עם כל הפסוקים האלה, איך נפרש אותם? ועוד פסוקים רבים בתנ"ך שמתפרשים לפי פשוטם לפי המדע האריסטוטלי וכך פירשו אותם הראשונים. על חכמים אין בעיה לומר שדיברו לפי המדע של זמנם, אבל על משה רבינו בוודאי אסור לומר כך, וכמו שכתב המו"נ ב כ"ד שמשה רבינו נאמר עליו פה אל פה, ובכל ביתי נאמן, והוא ידע את כל הטבע בידיעה מוחלטת בשפע אלהי.
אם מקבלים את הפרשנות להרבה פסוקים של רבים ממפרשי המקרא החשובים, אז לפי מה שאתם כותבים בכל פעם שהמדע האריסטוטלי הופרך, משתמע מזה שמשה רבינו טעה בענייני מדע. אתם יכולים לומר שכל הפסוקים יכולים להתפרש אחרת מהפירוש של גדולי המפרשים הראשונים, וזה מפעל פרשני עצום לפרש בפירוש שאינו מגונה עשרות ומאות פסוקים בפירוש חדש ולשלול את כל מה שכתבו בהם המפרשים שהיו עד ימינו, אבל אתם לא אמרתם את זה.
ביאור על מורה נבוכים מאת ניר שטרן 